הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

התעשייה ברחובות - מייסודה ועד לשנת 1950

עם ייסודה של המושבה רחובות הצטרפו ובאו לגור בה בעלי מלאכה מתחומים שונים, ואלה עזרו בבניית הבתים ובייצור כלי העבודה לעבודות השדה והבנייה. בין בעלי המלאכה ניתן למצוא נפחים, נגרים, שרברבים, סנדלרים, מסגרים, מכונאים, רצענים, צבעים ועוד. את בתי המלאכה שלהם הם הקימו על פי רוב בחצר ביתם, ומשם שירתו את תושבי המושבה.

 

בין בעלי המלאכה הראשונים במושבה אפשר למצוא את דב רוזנבלום הנפח, הלא הוא "ברל'ה", שסמילנסקי כתב עליו בספר "משפחת האדמה", את שלום שוסיוב החייט אשר השלים את הכנסתו כפועל בכרמי רחובות, מכיוון שלא היתה תעסוקה לחייט "במשרה מלאה" ברחובות של אותם ימים. רחל דורפמן התופרת שהלבישה את נשות רחובות על פי צו האופנה. משה קריבצ'נקו – פחח ושרברב, הידוע בשמו "מוישה בלכר", אשר לימים היה בין אלה שפרשו את מערכת הצינורות הראשונה בין בתי המושבה. הישג נוסף שעמד לזכותו הוא שילוב של דודי מים מנחושת בתנורי האפייה הביתיים, מה שנתן לבני הבית מים חמים. כמו כן נמצאו בין בעלי המלאכה הראשונים: יעקב נוטמן הסנדלר ("יענקל שוסטר"), אפרים חרל"פ – אדריכל ובנאי, רפאל לפקוביץ הבנאי, אהרון שקולניק הטוחן וישראל סחרוב – ספר ופועל חקלאי.

 

 

בעלי המלאכה פעלו בדרך כלל באופן עצמאי, ולעתים בעל המלאכה גייס עובד או שניים אשר למדו אצלו את המלאכה וכך הגדיל את "נפח העסקים" שלו. למשל, מיכאל לוצקי הנגר, אשר כונה בשם " מיכל סטולר" העסיק מספר פועלים בנגריה שהיתה בחצר ביתו, ויחד עם אשתו חוה, הלינו והאכילו את הפועלים בביתם הצנוע.   

 

לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר הבריטים הקימו את בסיסיהם בסביבת המושבה, הם הזדקקו לשירותיהם של בעלי מלאכה, דבר שהביא לאלה תעסוקה רבה.

 

בשנות השלושים כאשר החלה תחרות על ביצוע עבודות במושבה, בעיקר על ידי בעלי מלאכה מחוץ לרחובות, החלו בעלי המלאכה להתאגד וליזום חלוקת עבודה בין החברים. בין האגודות ניתן למצוא את -  אגודת המרצפים, אגודת פועלי הבניין, ארגוני הצבעים, ארגון הנגרים, איגוד מחלקה לאבן (ניפוץ חצץ), איגוד בעלי עגלות חקלאיות וכן ארגון המעמד הבינוני. באיגוד זה היו חברים בעלי מלאכה שאינם חברים בארגוני עובדים. כאשר אדם פרטי או גוף ציבורי במושבה מסר עבודה לקבלן מחוץ למושבה, מיד הוציא האיגוד הרלוונטי מכתב מחאה לוועד המושבה וניסה להשאיר את העבודה לאנשי האיגוד שלו. בין האיגודים שקמו היו גם כאלה שהשתייכו לזרמים השונים כגון, ארגון העובדים הציונים הכלליים בארץ ישראל, פועלי ההסתדרות הלאומית ברחובות, קבוצת שח"ל (ע"ש שמואל חיים לנדאו) מהפועל המזרחי וכן ועד פועלים תימניים. כיוון שכך, כל זרם דאג לאנשיו והיה צורך בחלוקה "צודקת" של העבודה בין הזרמים השונים. האיגודים השונים יצאו גם נגד העסקת פועלים ערבים במקום פועלים יהודים, בעיקר בתחום החקלאות.

 

במחצית השנייה של שנות השלושים החלו להופיע ניצנים ראשונים של תעשייה (1) -  בית חרושת לעסיס, בית חרושת לרהיטים קלועים - "הקולע" של משה בירנבוים , בית חרושת למרצפות – "השחר", של י' וינברגר,  בית חרושת לצינורות מלט של דוד פינשטיין ופוקס, בית חרושת "יפאורה" -  לסחיטת מיצי הדר, שמוקם ביקב, בית חרושת לתעשיית נקניקים ובשר מעושן של ישראל פרנקל ברח' ארלוזורוב, בית חרושת לגזוז ולסודה  של ביאליק אברהם וטובה (הוא הוקם כבר בשנת 1918), מפעל למשקאות מוגזים של מתתיהו ספוקויני, תעשיית נעלים של נתן גורביץ ברח' הרצל, בית חרושת ללבנים ובלוקים של י' לוין, "תמר" - תעשייה חימית רפואית – מ' מנספילד ברח' ש. בן-ציון, "פרדס – בית אריזה בכח מכני" שהוקם ליד תחנת הרכבת ע"י משה גוטהילף. כמו כן, פעלו מספר מאפיות ובתי חרושת לקרח ברחובות -ביניהן המאפיה של נתן ונחמן קמינסקי (משנת 1928), מאפיית "יהודה" ברח' בתיה מקוב, ובתי חרושת לקרח של מילר את ברישנסקי (ברח' הרצל), ביח"ר של יצחק דניאלי וביח"ר של ישראל ליטמן.(2). מפעלי תעשייה אלו נתנו תעסוקה ליותר אנשים ונתנו תנופה תעסוקתית למושבה, אך  תהליך זה קפא על שמריו עד תחילת שנות החמישים עת הוחלט להקצות שטחים להקמת מפעלי תעשייה אשר הביא יזמים רבים להקים מפעלי תעשייה ברחובות.
 
בית החרושת לקרח (רח' הרצל - צומת מילצ'ן)
 
בית החרושת לקרח - רח' הרצל, צומת מילצ'ן

 

בין המפעלים אשר פנו לקבל הקצאת קרקע (לא כולם קיבלו) אפשר למצוא את "שרפון", מפעל לייצור עורות מפסולת עורות, מפעל לייצור ארגזים לפרי הדר (העברה מטבריה), טחנת קמח "הדרום", מפעל לתוצרת נחושת (ברזים, חלקי אינסטלציה ומכון לגלווניזציה), בית יציקה למתכות "הדרום" (אמורים היו להיות מועסקים 25 פועלים), חברת ארה"ב – ישראל לפלסטיקה (הועסקו בו בתחילה 50 פועלים ובהמשך 120 פועלים), מפעל "איטריות שיבלים", מפעל לקונפקציה ועוד.

 

חלק זה נכתב ע"י ד"ר יואל פיקסלר
 
 
 הערות:
(1) נגריה קואופרטיבית "היוצר" של חיים מטצקי פעלה כבר בשנת 1918, וכן מפעל לרעפים של יצחק פוגל פעל כבר בשנת 1920.
(2) במקביל לבתי החרושת שמוזכרים לעיל, הוקמו מספר בתי חרושת לייצור מרצפות, בלוקים, לבנים ורעפים.
 
מקורות:
ארכיון רחובות: מחברת לרישום מתן רשיונות לעסקים, מכתבים.
 זכרונות נקדימון אלטשולר (צילום כתב יד).
לעבודה  ולמלאכה, סיפוריהם של אנשי המלאכה ברחובות מראשית ימיה של המושבה ועד לשנות  השבעים,צביה אביטי,  הוצאת "התאחדות המלאכה והתעשיה" ברחובות וע.ל.ה