הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

מים

רחובות נמצאת במישור פלשת, חלקו הדרומי של מישור החוף. חלק זה, המשתרע בין הכרמל לגבול מצרים מכיל בתוכו את אחד ממקורות המים העיקריים בארץ, אַקוַת (אקויפר) החוף, אשר פוטנציאל המים שלה הוא כ-400 מיליון מ"ק (מלמ"ק) בשנה. מקור המים באַקוָה הוא הגשם היורד על מישור החוף. המים מחלחלים בקרקע ונאטמים מלמטה על ידי שכבת חרסיתׁ(חרסית יפו), שבקַו החוף נמצאת כ-200 מטר מתחת לפני הים ובמזרח המישור כ-20 מטר מעל לפני הים. במערב נשענים המים המתוקים על מי הים המלוחים. מישור החוף בנוי בעיקרו מסלע הכורכר הנקבובי, המכיל את המים. בתוך הכורכר נמצאות שכבות חמרה, שמעליהן ישנן אקוות משניות, הנושאות מים בעומק קטן מפני השטח (תרשים 1).
 
תרשים 1:  חתך גיאולגי אופיני עם קידוח מים  ברחובות
 
 מי התהום של מישור החוף נוצלו על ידי האדם מאז ראשית התיישבות הקבע באזור. בראשית התקופה נחפרו ביד בארות לעומק קטן, עשרות מטרים ספורים, והמים הועלו מהן בחבל ודלי. מים אלה הספיקו לצרכים ביתיים בלבד, בשלב מתקדם נשאבו המים על ידי אַנטיליָה, שהופעלה על ידי אדם או בהמה (תצלום 1). ההספק של הבארות גדל ומים נאגרו לשימושי חקלאות שונים. השלב הבא היה המצאת מנוע הנפט, שהפעיל משאבת בוכנות להעלאת המים. בשלב הסופי אין חופרים את הבאר אלא קודחים אותה בקידוח בקוטר קטן ומשאבה חשמלית שואבת את המים בהספק מֵרָבי מתחתית הקידוח.
 
צילום 1: אנטיליה משוחזרת בנס ציונה
אנטיליה משוחזרת בנס ציונה
 
עם הקמת רחובות נשאבו המים מבאר עתיקה רדודה במקום הנמוך ביותר במושבה בקרבת ואדי דוּראן, שליָמים כונתה "הבאר הישנה" (כיום פינת הרחובות הרצל – בילו).
מים אלה נשאבו ביד, בדליים, ושימשו לצרכי הבית, להשקית בעלי החיים ולבית המרחץ שנבנה בסמוך. באר עתיקה נוספת היתה בדרום המושבה לרגלי רָאס דוראן.
בשנת 1912 הותקנה על הבאר משאבה מופעלת על ידי מנוע נפט (גַזמטוֹר) ונבנתה ברֵכת מים ליד בית הכנסת.
 
בשנת 1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה, נחפרה "הבאר החדשה" (ברחוב מנוחה ונחלה, בקרבת רחוב עזרא), גם היא בסמוך לואדי דוראן. מי הבאר נשאבו גם הם לברֵכה ליד בית הכנסת. הבאר הראשונה, שמימיה הדלדלו, נסתמה.  מהבאר החדשה הונח צינור מים גם לשכונת שַעֲרַיִּם.
 
בשנת 1930 נִבנָה מגדל מים ליד בית הכנסת, והוא החליף את הברֵכה. מגדל זה נהרס בשנות ה-80 לצורך הרחבת רחוב בנימין. במהלך השנים נקדחו במושבה בארות ונבנו מגדלי מים נוספים לצרכי הציבור בפרדסים נחפרו ונקדחו בארות פרטיות עם משאבות וברֵכות השקיה. הראשונה בהן, משנת 1904, היתה בפרדס מינקוב . מי הבאר נשאבו במשאבה מופעלת בנפט ומִלאו את ברכת ההשקיָה. בשנת 1908 נוקתה הבאר ליד רָאס דוּראן, הותקנה בה משאבה ונבנתה ברכת השקיה של פרדס פינשטיין. שתי ברכת אלו היו גם ברכות השחיה הראשונות ברחובות.
 עם התרחבות ענף הפרדסנות ברחובות בשנות ה-20  נחפרו בארות מים בפרדסים. בפרדסי חורונדה (בצפון המושבה, בין הפקולטה לחקלאות לנוה גבירול) נחפרו 5-6 בארות, שסדרן ממזרח למערב: רבינוביץ, בשיסט, בקר, אהרוני ופינשטיין. מאלה נותר רק בית הבאר של בקר, שהבאר בו נאטמה מסיבות בטיחות. במזרח המושבה היו בארות בפרדסי ויצמן, הרבייטר, גורודיסקי ובילמס. מאלה נותר רק בית באר בילמס.
 
בשנת 1928 נחפרה באר בשכונת שערים (רחוב שבזי בקרבת רחוב הרצל, כיום מקוה טהרה,  שמִלאָה  ברכה שנבנתה על גבעת שערים (גבעת החַמרָה, כיום אתר זכרון לאחות אַסיָה,). עם התרחבות השכונה מערבה נבנָה מגדל מים על הגבעה ברחוב סעדיה גאון תצלום. בשנת 1972 נבנה מגדל מים חדש על גבעת שערים. הברכה ומגדלי המים אינם בשימוש עוד.
לאחר הקמת מדינת ישראל והפעלת מוביל המים הארצי חוברה מערכת המים הרחובותית למערכת הארצית, כמו יתר מערכות המים המקומיות. חלוקת המים לצרכנים השונים, ביתיים ותעשייתיים, נעשית היום בלחץ ולא בכבידה. מגדלי המים אינם בשימוש עוד.

חלק זה נחקר, נכתב וצולם ע"י ד"ר מיכה נצר