הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

שלמה, סלו, ורנר, מקס, חוצן (1910- 1975) - רופא שיניים

שלמה נולד ב- 1910 בגטינגן, גרמניה. בן שש היה כאשר מת אביו, שנהרג במלחמת העולם הראשונה. אמו חנה, המשיכה לנהל את חנות הצעצועים של בעלה. כאשר בגר שלמה, שלחה אותו אמו לדוד שלו, אחי אביו, שחי בברלין, כדי שימשיך בלימודיו. המשפחה ניהלה חיים חילוניים.

הדוד היה נשוי לאישה גויה, עו"ד ובעל אמצעים. הדוד שמימן את לימודיו, הפציר בשלמה ללמוד משפטים ולאחר שלמד שנה, ביקש לעזוב את לימודי המשפטים וללמוד רפואת שיניים. לדבריו, כדי שיוכל לפרנס את אמו.

לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1933, פתח מרפאת שיניים בברלין, עבד בה שנתיים, וכאשר חש ברוחות הרעות המנשבות בגרמניה כלפי היהודים, החליט לעזוב ולעלות ארצה. לשם כך, קיבל אישור מהגסטאפו לצאת מגרמניה.

ב- 1934, עם עלייתו, הגיע ד"ר חוצן לכפר סבא, פתח מרפאת שיניים בבית שהיה בתוך פרדס, שם התגורר וקיבל את לקוחותיו. הוא קיבל רישיון (מס' 80) לעסוק ברפואת שיניים ביולי אותה שנה. המטופלים היו ערבים ויהודים מהסביבה וביניהם מספר צעירים מקיבוץ "מנוף". באותה תקופה הכיר את רבקה, חברת הקיבוץ. על נסיבות היכרותם מספרת רבקה:

" הייתי בתנועת נוער ציונית של השומר הצעיר. הגעתי לארץ ב- 1934 עם עוד ארבע חברות לקיבוץ מנוף. עבדתי בקיבוץ בבית הילדים ובעבודות אחרות. שלמה, בהיותו בודד וביישן הכיר אותי באמצעות חבר קיבוץ. שאל אותו האם יש בקיבוץ אישה דוברת גרמנית ובלונדינית. הכיר לו אותי. הוא בא לפגוש אותי בדיוק שהייתי צריכה ללמוד עברית אצל חברה שלימדה אותי. הוא ביקש להצטרף וללמוד גם עברית. כך ישב וכל פעם נשאר איתי זמן ארוך יותר אחרי השיעור. בתחילה מספר דקות ואחר כך יותר. ביקרתי אותו בפרדס שהיה בקרבת הקיבוץ, היכן שהוא גר. הוא היה רופא השיניים של הקיבוץ. אחרי זמן הודענו על היותנו זוג, וקיבלנו חדר משותף. לא היה מקובל להתחתן באותם ימים...".

רבקה לבית איגלברג נולדה בלודז' שבפולין, ב- 1914, והיגרה עם משפחתה לוינה בהיותה בת עשרה חודשים. בוינה, נפטרה אמה עוד בהיותה ילדה, ואביה התחתן בשנית עם אישה גויה. אמא החורגת הקפידה לחוג עם בני המשפחה את כל החגים היהודים.

ב- 1942 חבריה לגרעין של רבקה עברו והקימו את קיבוץ גת. היא, שלמה בעלה והבת הבכורה נירה עברו לרחובות. מספרת על כך רבקה: "באנו לרחובות כי בעלי קיבל הצעת עבודה מקופת חולים. היו צריכים אותו ברחובות. התחתנו אחרי כמה שנים. אחרי מספר שנים בקופת חולים הוא פתח מרפאה פרטית והיה לעצמאי. שלמה היה איש טוב ובעל טוב. היה רופא שיניים מעולה. היה לנו מחסן בחצר והוא היה מצייר שם. אני לא סבלתי את הריח של צבעי השמן ואת הטרפנטין. בחורף היה קר במחסן, היה לובש שני חלוקים, סוודר, צעיף. אני לא הפרעתי לו להמשיך ולצייר כי הבנתי כמה זה חשוב לו. הוא התחיל לצייר עוד בברלין".

ד"ר חוצן היה פעיל בקרב ציבור רופאי השיניים. ניתן ללמוד על כך מכתבה שפורסמה בעיתון "דבר" - "שיניים בריאות לכול- כיצד", בה תיאר ד"ר חוצן את המחקרים שהוצגו בכינוס הארצי של רופאי השיניים, שהתקיים במאי 1945 ועל הזמנה לציבור של הסתדרות רופאי השיניים, שפורסמה בעיתון "דבר" באפריל 1946, לשמוע את ד"ר חוצן, על - "בעיות יום יומיות באורתודונטיה". ד"ר חוצן היה גם מעורב בענייני הציבור. עדות לכך, היא פרסום בעיתון "על המשמר" כי צירף חתימתו, באוקטובר 1951, לעצומת השלום לצד אנשי רוח ואנשי ציבור, רופאים, מהנדסים, אדריכלים ועורכי דין.
 
ד"ר שלמה חוצן
 
ד"ר שלמה חוצן
 
 
על זיכרונות מהבית, משנות הארבעים של המאה העשרים, מספרת הבת נירה: " רק מספר שנים אחרי שעברנו לגור ברחובות, כשהייתי בת חמש וחצי, לפני לכתי לבית הספר, ערכו הורי את חתונתם. לרחובות הגענו בשנת 1942. בתחילה גרנו ברחוב הרצל, מול רחוב בני משה. אבי עבד כרופא שיניים שכיר, במרפאת השיניים של קופת חולים ברחוב בני משה, ברחובות. בשנת 1953 התפטר אבי מעבודתו בקופ"ח ופתח מרפאה פרטית בבית "הורקין", ברחוב הרצל, ליד רחוב הרשנזון".

נירה, הוסיפה וסיפרה: "אבי היה אבא אוהב ומסור. כשהיה חוזר הביתה בערב, אחרי השעה שבע, לאחר יום עבודה קשה, היה יושב איתי ומספר לי סיפורים. בילדותי, השירותים היו בחוץ. אבי היה יושב לידי ומספר לי על הכוכבים, מיקומם ושמותיהם, לשם כך קנה מפה של הכוכבים. כשפתח את המרפאה הפרטית, היה חוזר הביתה אחרי השעה תשע בערב, היה מספר לנו הילדים, סיפורים שהמציא. למשל, כדי להסביר לנו על מחזור הדם בגוף האדם המציא סיפור על אוטו אחד שצבעו כחול ועל אוטו שני שצבעו אדום, על דרך נסיעתם בכלי הדם אל הלב ומשם בחזרה. כשעברנו לבית פרטי, בשיכון סלע, צייר אבי במחסן שבחצר ששימש לו כסטודיו. שם התמסר לעבודת הציור ובשבתות היה לוקח אותנו הילדים לטיולים בסביבה, יושב ומצייר את הנוף. היינו הולכים ברגל ליבנה, ושם ליד האנטנות היינו בחיק הטבע, מבלים והוא ישב וצייר. הצייר גלעדי היה חברו והמורה שלו לציור. היה לו חבר ילדות בגרמניה, שהנאצים חייבו אותו לשרת באס. אס והוא התנגד לכך ונעצר. אחרי מלחמת העולם השנייה אבי התכתב איתו ותרגם לנו את מכתביו מגרמנית. משנת 1942 ועד יומו האחרון היה רופא השיניים של חברי קיבוץ גת, איתם שמר על קשר עוד מזמן היותם חברי הגרעין של אמי בקיבוץ "מנוף". רבים מימי שישי-שבת ובימי חופשתו היה לקח אותי יחד איתו לקיבוץ. רק ב- 1965 רכש אבי מכונית יד שנייה, מתוצרת הילמן, עד אז נהג לרכב על אופניו".

הבן גדעון חוצן, שבנוסף לעיסוקיו גם מצייר, הקים אתר באינטרנט ובו כתב: "...גדלתי ברחובות. אבא שלי היה רופא שיניים ידוע ומפורסם בזכות עבודתו המסורה והמדוקדקת... רק מעטים ידעו, כי כאשר הוא חזר מהעבודה, הוא נהג לשהות שעות ארוכות במחסן שבחצר הבית ולצייר. המחסן איננו, ורבים מציוריו היפים נהרסו. אבל הזיכרון של המחסן הקסום הזה (ציירתי את המחסן ואופניו של אבי) עדיין חי בלבי. מאז שחזרתי לצייר אני מרגיש את הקשר המחודש ביני לבין אבי...".

מספר אהוד הבן: "אבי היה איש תרבות, איש ספר וכרופא איש קרוב למדע , בייחוד מדעי החיים, ככלל הוא היה הומניסט גדול פעל וחי למען החברה בה חי.

אבי צייר בכל רגע פנוי. בימי מועד היינו מסיירים בסביבות רחובות, בדרום ומערב, בזרנוגה , קובבה , יבנה , גבעת האהבה בואכה גבעת ברנר. נופים של שדות, פרדסים, גבעות כורכר, משוכות צבר, חומות אבן טבעית (כורכר) בארות מים, מסגדים, ובתים מיושבים מחדש. כל אלה היו חומר גלם לציוריו. אבי היה מתיישב בנקודה גבוהה ושולטת שולף נייר עפרונות ולפעמים גם צבע, ואני הייתי מתרוצץ מסביב. אבי השקיע זמן רב, בלימוד וחקירה, ופיתח טכניקה מקורית בציוריו בצבעי האקוורל. בכל פעם, כדי ל"נוח" חזר וצייר בצבעי שמן על בד. כדי להתפתח ולהתקדם, למד אצל אבני וגלעדי. עם גלעדי התיידד והם עבדו יחד. בשנת 1965 הציג מעבודותיו, עם אמן נוסף, בבית יד לבנים ברחובות".

בתערוכת יחיד הראשונה שלו, בשנת 1975, הציג שלמה מעבודותיו, ב"גלריה החדשה" בתל אביב, ציורי שמן על בד ואקוורלים, וכפי שנכתב בעיתון מעריב, באותו זמן, היו אלה ציורים: "...בעלי אופי אימפרסיוניסטי, הנוטה לרומנטי... ותמונות נוף... ולא תמיד ברור אם הנוף הוא של איזה מושב בארץ או של כפר בצרפת. אחד הנופים האלה, שוכן בעמק פורה, מלא פרחים ושיחים ועצים, וברקע נראים גושי הרים או גבעות שהמרחקים צבעו אותם סגול לגווניו; מעליהם תלויים השמים הירקרקים לבנים ונושאים במרומיהם כדור שמש צהוב ירוק סגול... שני אקוורלים תלויים בין מבחר תמונות השמן עשירות הצבע, ודווקא הם מצטיינים באיפוק של צבע ושולט בהם כמעט גוון אחד- תכול ירוק בהיר שקוף ורווי אוויר".

מוסיף הבן אהוד ומספר: "אבי שמר על התמחות בלתי פוסקת ברפואת השיניים התעדכן בה ללא הרף. בחר לעבוד עם מעבדה טובה בתל אביב כי ראה בכך חלק מכריע וחשוב ברפואת השיניים. מטופליו חשו ברמת הטיפול המקצועית והגבוהה (ובתגמול הכספי הצנוע שביקש) וישנם כאלו המספרים לי גם 40 שנה אחרי ש"העבודה" עדיין קיימת בשיניהם. למיטב זכרוני, בתחילת שנות ה- 70, היה אבי בין הראשונים שעסקו בהשתלת שיניים, כשהנושא עדיין לא היה מוכר בישראל. הוא השתלם ולמד בעזרת חברים מארה"ב וגרמניה, התכתב עמם וקיבל מהם ספרות מקצועית ואת השתלים עצמם.

אבי פעל למען הקהילה, התנדב במגן דוד אדום; בהדרכה ובארגון קורסים ובצוות החירום. התנדב למילואים כרופא ושירת באל-עריש (1957) ובאילת חודש בשנה (מהרי אילת הביא ציורי" גובה" של הנוף ההררי המופלא) שיתף פעולה עם אמני רחובות ושוחרי התרבות בה.

מותו הפתאומי הכה בעוצמה לא רק במשפחתו אלא בקרב אלפים שבאו להלווייתו אשר הפכה ללא כל כוונה ,מאירוע צנוע ומשפחתי לכינוס המוני, האנשים חשו באבדה הקשה ובאו ונתאספו באלפיהם".

ד"ר שלמה חוצן, מלא בתכניות לעתיד, נפטר ממחלה בשנת 1975, והוא בן 65 בלבד. נקבר ברחובות. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים - נירה שמעוני (1938), אהוד (1943) גדעון (1948).

חקר, ראיין וכתב – צבי תדמור