הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

ד"ר שמואל ליטבק ( 1891 - 1938)

ד"ר שמואל ליטבק נולד ב- 1891 ברוסיה. הוא גדל להורים משכילים, אביו משה היה מהנדס, וככל הנראה הצטיין בעבודתו, כיוון שרוטנברג , שהקים את תחנת החשמל בנהריים, בנה אותה על סמך תוכניות שתכנן. אמו באה ממשפחה אמידה. אחותו של שמואל היתה רופאת נשים, ואחיו היה מהנדס.

ד"ר ליטבק סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות, באוניברסיטה ברוסיה, וקיבל על כך מדליית זהב. הוא נישא בחרקוב, ועבד שם כרופא. יחד עם אשתו ובתם בת השנתיים, הגיעו לארץ בעליה השלישית . ד"ר ליטבק, שילם כסף למבריחים על מנת שיעזרו לו ולמשפחתו לעבור את הגבול הרוסי. לאחר הפלגה ארוכה הגיעה המשפחה בשנת 1922 לארץ ישראל.

המשפחה הגיעה לעכו, וד"ר ליטבק החל לעבוד כרופא. מאוחר יותר עברה המשפחה לבנימינה בה נולד בנם. בבנימינה גרה המשפחה בצריף, עם שירותים בחוץ. דינה, אשתו, עזרה לו בפרנסת המשפחה. כיוון שידעה לנגן על פסנתר, נתנה שיעורי נגינה.

בבנימינה עבד ד"ר ליטבק כרופא בקופת חולים של המושבה. הוא היה ידוע כדיאגנוסטיקן (מאבחן) יוצא מהכלל. במוזיאון בבנימינה הוקדשה פינה לפועלו ולמכשירי הרפואה המקוריים בהם השתמש.

בשנת 1931 הגיע ד"ר ליטבק לרחובות. ברחובות גרה המשפחה בדירה שכורה שהיתה שייכת למשפחת דניאלי . ברחובות עבד ד"ר ליטבק כרופא שכיר בקופת חולים. עם הזמן בנה בית פרטי והמשפחה עברה להתגורר בו. לאחר תקופה נמכר הבית והמשפחה שכרה דירה בת חמישה חדרים בבית משפחת פומרנץ. ד"ר ליטבק, עזב את קופת חולים והקים מרפאה פרטית בתוך הדירה. שניים מהחדרים בדירה שימשו למרפאה, חדר אחד לסלון, והיו עוד חדר שינה משותף, לשני הילדים: אסתר ומשה.

חולים רבים הגיעו למרפאה מ"קופת חולים עממית", שנוסדה באותה תקופה. ד"ר ליטבק פרנס את משפחתו בכבוד. לדברי בנו, משה (מוסי): "משפחתנו היתה הראשונה במושבה שבבעלותה היה רכב פרטי שנקנה אז ב- 50 לירות. ביקור חולים אצל אבי עלה 2.5 לירות., מה שנחשב סכום נכבד באותם ימים. כאשר הגיע חולה ללא יכולות כלכליות, אבא לא גבה ממנו כסף. לפעמים אף נתן מכספו לרכישת תרופות לחולים שידם אינה משגת".

אחרי מספר שנים, סיפר מוסי הבן: "באחד הימים קיבל אחד מתושבי בנימינה, מר הנדלסמן, התקף לב. אבי שהיה רופא מעולה הוזעק אליו מרחובות. אמי חששה שאבי ייסע לבד משום שזה היה מסוכן מאוד ויהודים רבים נהרגו אז בדרכים. הוחלט שאני ואמי נצטרף אליו, כך שאם יקרה משהו נהיה כולנו יחד ונוכל לעזור האחד לשני בעת הצורך. לקחנו איתנו נהג בשם וינדמן שהסיע אותנו.

בקרבת הכפר הערבי קקון עצר הנהג על מנת לברר את הדרך. שני ערבים שלידם עצרנו הציצו פנימה אל תוך האוטו והחלו לצעוק בערבית "הרופא ליטבק, הרופא ליטבק". התברר שבנו של אחד מהם הוכש בעבר על ידי נחש ואבי הציל אותו ממוות.

אותו ערבי זיהה את אבי מיד ולאות הכרת תודה הוא נכנס לאוטו, ליווה אותנו עד בנימינה ודאג שנגיע ליעדנו בשלום. אבי הציל את החולה שלקה בתקף לב. באותו לילה נשארנו ללון במושבה בנימינה".

רק לעתים רחוקות, אם בכלל, נדרש רופא מן הישוב, לעסוק בפתולוגיה או ליתר דיוק בזיהוי עצמות של אדם. ד"ר ליטבק, נתנסה גם בכך. על פי כתבה בעיתון  "דואר היום שפורסמה בדצמבר 1931:

" לפני שנה וחצי בערך נעלם מבנימינה ילד תימני כבן שש שנים. ועד המושבה הכריז בזמנו על מתן פרס של עשרים לא"י למי שיגלה את עקבות הילד ויעזור למצאו חי או מת. כעבור שבועות מעטים, ואחרי חיפושים מרובים בסביבה, הצליח מר ברקוביץ מבנימינה, בעזרת המשטרה, למצוא שלד עצמות בחורשה שעל יד בנימינה, ואחרי שהד"ר חדאד, הרופא הממשלתי בחיפה בדק את השלד, אישר שהעצמות הן של ילד בן שש שנים בערך, ומונחות כ- 3 או 4 שבועות. בניגוד לדעתו של ד"ר ליטבק מבנימינה שגם הוא בדק את השלד ומצא שהעצמות מונחות כבר זמן רב..." כתוצאה מחילוקי הדעות בין שני הרופאים החליט ועד המושבה לא להעניק למר ברקוביץ את הפרס שהבטיח. העצמות שנמצאו הושמו במחסן המשטרה בחיפה.

ועוד מוסיף העיתונאי:  "בזמן האחרון נתקבלה ידיעה מירושלים שאדם בלתי ידוע עמד להתארש עם צעירה תימנייה והראה תמונה שבה מצולם ילד כבן 7 שנים, ונפל חשד שהילד הזה הוא הילד שנעלם. אח"כ התברר שהאדם הזה הוא ערבי. אחרי זמן מה נעלם האיש. כשנודע הדבר לאבי הילד, דרש כי תיערך חקירה מחדש. ועפ"י דרישת המשטרה בירושלים הועברו העצמות לפני שלושה שבועות אל המעבדה המשטרתית בירושלים לבדיקה.

אתמול נתקבלו בחיפה תוצאות הבדיקה, הקובעות כי העצמות הללו אינן עצמות אדם אלא של חיה. וכעת מתנהלות החקירות בשטח אחר".

על מסירותו של ד"ר ליטבק ללקוחותיו והערכה הרבה לה זכה, ניתן ללמוד מפרסומים בעיתון "דבר" מאותה תקופה. משפחת חננה יצחק מבנימינה, פרסמה מודעה, במאי 1931, "לקופ"ח ולד"ר ליטבק בבנימינה "אנו מודים לכם בעד עזרה המסורה להחלמת בננו ממחלתו הקשה". בנובמבר 1932 פרסם מר גינזבורסקי מרחובות מודעה: "הנני מביע בשמי ובשם משפחתי את הוקרתנו ותודתנו העמוקה לרופאי רחובות ד"ר נוסינובה וד"ר ליטבק בעד מאמציהם להצילני בזמן היותי בכל רע. לא נשכח את עזרתכם לנצח. ברגשי כבוד גינזבורסקי".

על הגשת עזרה ראשונה בידי ד"ר ליטבק, פורסמו כתבות בעיתון "דבר" ביולי 1932: "בשבוע שעבר נפל מעל סוסו מנהל העבודה בגן יבנה יצחק דניאלי ונפצע קשה. עזרה ראשונה ניתנה לו ע"י ד"ר ליבוביץ, רופא קופ"ח בבאר טוביה וד"ר ליטבק מרחובות. בפברואר 1935פורסם:  "בפרדסו של מר יעקבזון ברחובות עסק אתמול לפני הצהרים מר יחזקאלי בהוצאת משאבה מתוך באר בעומק של 18 מטר. על ידו עבדו 3 פועלים ערבים. רצפת הלוחות שעליהן עמדו הפועלים התמוטטה, ושנים מהם נפלו לתוך הבאר. השלישי הספיק להאחז בשולים וניצל. עשרות פועלים עבריים חשו תיכף להצלה. הפועלים הערבים הועלו מן הבאר, ד"ר ליטבק הגיש להם עזרה ראשונה. הוזמן אוטו של "מגן דוד אדום" מתל אביב שהעביר את אחד הפצועים במצב קשה לבית החולים הממשלתי ביפו".

על היותו של ד"ר ליטבק מוכר וידוע בקרב הציבור ניתן ללמוד מפרסום הידיעה בעיתון "דבר" ביולי 1932: "ד"ר ליטבק מרחובות שנסע אתמול בבוקר במוטוציקל (אופנוע) שלו לתל אביב, נפצע בפניו בהתהפך המוטוציקל".

ד"ר ליטבק גם הקדיש מזמנו לעבודה הציבורית. בועידת רופאי קופ"ח, ביוני 1932, שהתקיימה בתל אביב השתתפו כ- 50 רופאים, מהעובדים במוסד ואורחים. ניתנו הרצאות על ידי מספר רופאים, וד"ר ליטבק הרצה על- "הרופא בקו"ח". לקח חלק בדיונים, בהן הוקדשה תשומת לב מיוחדת לשינויים בחוזה הקולקטיבי הקיים בין קו"ח ובין הרופאים, ליחסים עם ההסתדרות הרפואית הכללית, לתקנון של ההתאחדות, לצורך בעבודה רפואית אינדיבידואלית יותר, ליחסים עם חברי קו"ח, חינוך החולים להימנע מביקורים מיותרים וכו'.

"בתשעה באב 1938, בשבת בבוקר..." מספר בנו מוסי: "לעולם לא אשכח את אותה שבת, כשהייתי בן שתים עשרה היה זה בחופש הגדול ושני בני דודי הגיעו לביקור. שיחקנו והשתוללנו ובשעה 7:00 בבוקר נכנסה אמי נסערת לחדרי. חשבנו שהיא באה כי היא כועסת עלינו על הרעש שהקמנו אך היא צעקה: "בואו מהר, אבא נפל והוא ללא הכרה". הזעיקו את רופאים שגרו בסביבה. הגיע גם פרופסור מרקוס שהיה ידידו הטוב של אבי, מתל אביב. שום דבר לא עזר. בשעה 07:00 בבוקר נפל אבי באמבטיה כתוצאה משבץ מוחי, בשעה 12:00 הוא נפטר בעודו בן 47 בלבד...". דבר מותו של ד"ר ליטבק פורסם בעיתון "דבר" ובין השאר נכתב: "מושבת רחובות לכל שדרותיה החרדה לשמע מותו הפתאומי. היה רופא וחבר לרבים ידיד לכל פוניו. היחסים בינו ובין דורשיו חברי קופת חולים נשתמרו בשלמותם עד יומו האחרון. השאיר אשה ושני ילדים.

מקורות:

"היו ימים... סיפורו של מוסי ליטבק, הפקה עצמית 2008.

עיתון "דבר"

עיתון- "דואר היום"

חקר וכתב - צבי תדמור