הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

אליעזר הרבבסקי

אליעזר הרבבסקי (גערבאווסקי)- הרוקח הראשון 1859- 1947

נולד באדר תרי"ט (פברואר 1859) בליטא בוולוז'ין, פלך וילנה. בנם של מאשה רחל ואברהם שבתי. קיבל חינוך מסורתי, היה חבר ועד חובבי ציון בפינסק יחד עם אהרון אייזנברג. עבד כרוקח בפינסק. נישא לבת זוגו, חסיה בת קלמן (חשקה) ילידת פינסק בכסלו תר"מ (1879). הזוג עלה לארץ בשנת 1890. למושבה הגיע בשנת תרנ"ב (1892).

הרבבסקי היה הרוקח הראשון במושבה. בנוסף להיותו רוקח וחובש, מילא תפקיד של רופא במושבה, למרות שלא נשא בתואר דוקטור. כ"רופא" המושבה, שימש שנים רבות, בהם לא היה למושבה רופא קבוע, משנת 1892 ועד 1907.

הרבבסקי היה רוקח לא מוסמך, ונמנה עם קבוצה גדולה של רוקחים ומרפאים שכונו "ידענים" שלא היו בעלי הסמכה ובעלי השכלה פורמאלית שלמה.

עוד בהיותו בחו"ל השתלם ועבד כרוקח. לפני בואו של הרבבסקי לרחובות, עבד תקופת מה בשכונת בית וגן בירושלים. עדות לכך, חתימתו בשולי כרוזים שהופצו מטעם רבני ירושלים במלחמתם נגד מוסדות הרפואה של המיסיון.

בשנת תרנ"א נבחר כחבר בלשכת "שער ציון" של ארגון "בני ברית" ומטעמה נמנה עם מייסדי ספריית "שער ציון", כיום "בית אריאלה" בתל אביב. הרבבסקי עבד כרוקח בבית החולים היפואי "שער ציון" , שנוסד בשנת 1891, ושכנראה לא העסיק מעולם רוקח מוסמך. בדיווחים השנתיים של ההנהלה נכלל שמו של הרבבסקי ברשימת שמות הרוקחים שהועסקו על ידם.
 
בתחילת תרנ"ב (1892) הגיע מיפו אל המושבה החובש-רוקח, אליעזר יצחק הרבבסקי (גערבאווסקי). בחשוון תרנ"ב (1892), לאחר שנתן הסכמתו להישאר במושבה, סוכם עמו על קבלתו למשרת החובש- רוקח במושבה, בשכר של 25 פראנק לשבוע ודירה תמורתה שילם לאגודת מנוחה ונחלה, 10 פראנק לחודש.

הרבבסקי המשיך בתפקידו כרוקח המושבה עד 1910.

כבר מרגע הגעתו למושבה, בשנת תרנ"ב, החל לעבוד בעיסוקיו אלה. ניתן ללמוד על כך, מנוסח כתב ההתקשרות שנערך בין אנשי ועד המושבה לבין הרבבסקי בתרנ"ד (1894). סוכם עמו כי בתמורה לשכר חודשי שיקבל ולתשלום שכר דירה עבור מגוריו, מחויב הוא: "...לרפא את כל תחלואי המושבה, ללכת לבקר החולים בכל עת שיידרש..." ולהכין את סמי התרופה חנם, ואל לו לעזוב את המושבה מבלי לקבל רשותו של אחד מאנשי ועד המושבה". הסכמים דומים עם שינויים קלים נערכו עמו במהלך השנים הבאות. כך למשל, בשנת תרנ"ט צוין בכתב ההתקשרות כי עליו: "...להשגיח על נקיון בית המרקחת בעין פקוחה", ועליו לענות לכל השואלים בעצתו אף לאלה שאינם מבני המושבה בלי כל תשלום גמול, אלא אם יתן לו אחד מעצמו אז הרשות בידו לקבל". הרבבסקי המשיך בתפקידו כרוקח המושבה עד 1910.

בחשוון תר"ס 1899, לאור היכרותו עם בני המושבה, ניסיונו הרב בגביית חובות של בית הרפואות, נבחר הרבבסקי, באסיפה הכללית של המושבה, לגבאי רביעי של חברת "ביקור חולים". (אסיפה כללית 24 חשוון תר"ס)

מתוך עיון בפרוטוקולים של ועד המושבה ואסיפות הכלליות של בני המושבה ניתן ללמוד עד כמה קשה היתה עבודתו של רוקח במושבה באותם ימים. בנוסף לניהול בית הרפואות (בית המרקחת) והכנת "סמי התרופה" היה על הרוקח לנהל את ספרי החשבונות, לגבות את החובות של לקוחותיו שקיבלו תרופותיהם בהקפה. כך למשל; בקיץ 1899, נתן וועד המושבה הוראה להרבבסקי להפסיק לתת תרופות בהקפה לבני המושבה שאינם מגדלים ענבים, ולבני האיכרים שמגדלים ענבים לתת הקפה רק לחודש אחד. את התמורה הכספית מבציר הענבים קיבל ועד המושבה מהיקב בראשון לציון, והעביר לכל אחד מהאיכרים את הכסף על פי היתרה הרשומה בחשבון שנוהל בידי וועד המושבה. כאמור לעיל, הרבבסקי היה צריך לנהל את החשבון של כל אחד מבני המושבה שקיבל תרופותיו בהקפה, ולגבות מאוחר יותר את הכספים. גביית הכסף מאנשי המושבה לא היתה קלה כלל ועיקר. בשל כך, לא פעם צברה בית המרקחת גירעונות גדולים.

 בתמוז תר"ס 1900, ועד המושבה נענה לבקשתו של נער, בנו של גבריאלוב בן המושבה, לעבוד בבית הרפואות, וזאת מבלי שיקבל שכר. הרבבסקי התבקש ללמדו את מלאכת עשיית הרפואות. בגלל עומס העבודה שהוטל על הרבבסקי, בד"כ פיגר בעדכון ספרי החשבונות, לכן, עתה כשקיבל עזרה, בקשו אנשי הוועד את רואי החשבון כי יורו להרבבסקי לסדר את ספרי החשבונות.

באותה עת, ביקש הרבבסקי לחדש עמו את החוזה לשנה נוספת ופנה לוועד שידאג לתת לו דירה לגור בה. הוא הודיע לוועד כי יתפטר אם בקשתו לא תענה בחיוב. הוועד השיב לו כי על פי כתב ההתקשרות הראשון עמו אין הוא צריך לדאוג לו לדירה, והוא בעצמו צריך לדאוג לכך ועל חשבונו. אם בכל זאת יעמוד על כך, יופחת שכרו בהתאם. הרבבסקי התפטר והוועד קיבל את התפטרותו והציע לו לחשוב על כך עוד מספר ימים. אין לנו מידע האם הגיעו הצדדים להסכמה או לאו, אבל.... הרבבסקי המשיך בתפקידו כרוקח המושבה.

בתשרי תר"ס 1900, לאחר שהוועד קבע כי על הרוקח לתת רפואות רק למי שישלם במזומן, פנו בני המושבה לוועד, וטענו כי זו גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. הוועד ביטל את החלטתו והתיר להרבבסקי כי יתן רפואות בהקפה לבעלי הכרמים בערובת הבציר ולאלה שאין להם ענבים ולפועלים, יביאו ערובת מעסיקיהם כי הם ישלמו בעדם מחיר הרפואות שייקחו בבית המרקחת.

מצבה הכספי של המושבה הוסיף להיות קשה, אבל ועד המושבה ראה חשיבות במתן שירותי הרפואה במושבה. עדות לכך, החלטת הוועד להקדיש תרומה שקיבלה המושבה, בתרס"ג 1903, ע"ס 120 פרנק לביצוע תיקונים בבית המרקחת.

ישראל טלר, מורה ומחנך ברחובות הזכירו כרופא המושבה, במכתב תודה שפרסם בעיתון "השקפה" בחשוון, תרס"ב 1902: "אחרי ברכתי להרופא כל בשר, לאלוהים אשר החיני ויקימני מעל ערש דוי, הנני בזה לתת תודתי גם למלאכו הטוב, הוא ידידי מר אליעזר יצחק הכהן גרבוסקי, רופא המושבה, אשר עשה את מעשהו באמונה יום יום זה ששה שבועות ועודנו הולך ועושה, כי אף כי כבר עברה הסכנה, עוד יש לו לבקרני ולעשות לי יום יום, עד אשר יתן ה' ואשוב לאיתני, להיות בריא ושלם... כי היו ידיו אמונה, ויעש ככל המצווה על פי תקן הרפואה, בבטחונו על ה', כי יברך את מעשיו, להציל את נפשי מרדת שחת."

באסיפת הכללית של המושבה, בסיוון תרס"ד (1904),  העלה הוועד בפני בני המושבה את בקשתו של הרבבסקי להוסיף למשכורתו כשטען שאינה מספיקה לכיסוי הוצאותיו השוטפות. אחד מהנאספים, כנראה בזוכרו את "איומיו" בעבר של הרבבסקי להתפטר שאל, ואם לא יעלו את שכרו האם יודיע הרבבסקי על התפטרותו או יישאר בתפקידו?. הוסיף ושאל, האם המצב הכספי של המושבה מאפשר עתה לתת תוספת לשכרו? לאחר דיון בבקשה, החליטו ברוב קולות כי צריך לשאול את הרבבסקי עצמו והלכו לבדוק האם הוא בביתו. כשלא נמצא בביתו דחו את ההחלטה והקימו ועדה לבדיקת העניין. הוועדה החליטה, כעבור מספר ימים, לא להוסיף לו על משכורתו. למרות זאת, המשיך הרבבסקי למלא את תפקידו.

על "פועלו" של הרבבסקי כרופא המושבה ניתן ללמוד משני סיפורים שכתב ראובן גורדון בספרו "תחת שמי רחובות" (ראה שם: מעשה בשלושה רופאים, ומעשה בשני רופאים, עמ' 53-54)

"...זקני המושבה יודעים לספר על הרופא הראשון, הרבבסקי. ידוע עליו, כי בעיר מולדתו היה פחח... כיצד הגיע למקצוע הרפואה אין איש יודע עד היום... אבל כאן, במושבה, היה לו תואר דוקטור, בלי שאיש ראה את הדיפלומה.

פעם קרה מקרה, אחד התושבים, בעל כרם בא לשתות ממי הבאר המפורסמת.... ובאותו לילה.... התחיל לירוק דם. מובן שפנה לרופא. הלז בדק ובדק וחקר אם היו מקרי שחפת במשפחתו וקבע "דיאגנוזה" – שחפת.... יריקות הדם לא פסקו, המצב החריף והרופא החליט לשלחו לראשון לציון לד"ר מזא"ה.

ד"ר מזא"ה שאל: מה לך, ידידי, שהטרחת עצמך לבוא מרחובות ברגל? לאחר ששמע את סיפורו של בעל הכרם, והדיאגנוזה...כשהגיע לבדיקה הגרון, הסתכל, לקח צבת, הוציא עלוקה קטנה שנתקעה בגרונו וחיסל את פרשת השחפת...."

" רופא המושבה היה אז הרבבסקי, שהתמחה לא רק בקדחת, בדיזנטריה, במחלות עיניים, אלא גם בשחפת ובסרטן. בשנת 1904 חלה במחלה קשה הסופר החקלאי הידוע ר משה סמילנסקי ז"ל, ורופא המושבה קבע בדיאגנוזה, שיש לו סרטן ואמר נואש לחייו. סמילנסקי לא סמך על הרבבסקי ולא היה מוכן למות, הובילו אותו לראשון לציון, ושם קבע הרופא שיש לו טיפוס הבטן.... הידיעה על מחלתו של סמילנסקי הגיעה ל.... ד"ר הלל יפה, הרופא הידוע בתקופה ההיא....הוא בא אל משה סמילנסקי להציל אותו, עמד מיד על טיב מחלתו ואמר, שאין לא סרטן ולא טיפוס, אלא אפנדיציט בצורה חריפה..."

בצד שני הסיפורים הנ"ל, התפרסם בעיתון "השקפה" בתרס"ד 1904, מכתב תודה שכתב לייבוש אייזנברג לד"ר אליעזר יצחק הכהן הרבבסקי (ראה שם): "תודה והברכה, אודה ואברך את כבוד האדון הרופא אליעזר יצחק הכהן הרבוסקי נ"י על אשר הרפא והשיב את מאור עיניה של אשתי אשר סבלה... ובשני שבועות אשר היה העולם חשוך בעדה, ולא יכלה לפקחן ומכאוביה היו נוראים וכמעט אמרנו נואש ואות תודה הנובעים מקרב לבבי...ישמרהו ה' ויצילהו מכל צרה.... לייבוש איזנברג מרחבות.(השקפה 17, ה' שבט תרס"ד 131)

כאמור לעיל, מחלות עיניים, ובעיקר הגרענת, היו נפוצות. כתרופה עיקרית השתמשו ב- COPPER AMMONIATED שנמשח בעזרת מכחול, וגם בתמיסת כסף ניטרתי (לפיס או "בלושטיין" ) שלרוב גרמו להחרפת הדלקת. על טיפול טיפוסי במחלת עיניים סיפרה ישראלה קומפטון מרחובות, על פי עדות אחד הילדים שבגר: הרבבסקי, לבוש בסינר מזוהם- נהג למרוח "בלושטיין" לעיני הילדים שעברו לפניו בתהלוכה לשם "שמירען די אויגען" (מריחת עיניים) "לאחר זאת נעצמו העיניים כמו נתעוורו מכאב"....חיה בתו, שעזרה לו לטפל בחולים, היתה לבושה לבן ומגעה וריחה היו נעימים. הרבבסקי "..... היה מניח את ראשינו על סינרו ובבהונו הופך את עפעפינו ומורח. האבן הכחולה לא היתה חלקה, לרוב היתה מחוספסת וחדת קצוות. המריחה הכאיבה לילדים מאד וצבעה את פניהם בכחול, אך קבלוה באהבה כגזירה מן השמיים שאין לשנותה. לא עין אחת נתקפחה ראייתה. אך אווירה של רחובות כנראה מבריא. התגברנו על הכל, גדלנו והיינו לבחורים חסונים".

באסיפה כללית של המושבה בחשוון תרס"ז 1906, שנה וחצי מאוחר יותר, העלה מר אייזנברג בפני בני המושבה, את בקשתו של הרבבסקי, להוסיף למשכורתו 40 פרנק בכל חודש. זאת, לדבריו אחרי שאוכלוסיית המושבה "גדלה פי שניים מאז שבא אל המושבה".

בעקבות הבקשה, הציע אחד הנאספים לשנות את השיטה לתשלום שכרם של נושאי המשרה במושבה. לא הוועד ישלם להם אלא, מי שמקבלים את שירותם. ככל שתעלה הדרישה לעזרתם של נושאי המשרה, תגדל עבודתם, וכך יגדל שכרם. משתתף אחר הציע כי אולי יעשו הערכה וכל משפחה תשלם סכום ידוע לכיסוי שכרו של הרוקח. אחד המשתתפים הציע כי אולי רוצה מישהו אחר מבני המושבה יקבל על עצמו את ניהול בית הרפואות ועל חשבונו כך, תוקל עבודת הרבבסקי. לבסוף הוחלט על הקמת וועדה שתבחן את הנושא.

בכסלו תרס"ז נובמבר 1906 דנה הועדה (ועדת התשעה) בבקשת הרוקח בדבר התוספת לשכרו והחליטו כי מצב המושבה אינו מאפשר להוסיף לשכרו והודיעו לו על כך. ובתגובה הודיע הרבבסקי כי הוא מתפטר ממשרתו. הועד ביקש ממנו כתב התפטרות בכדי שיוכל לקחת רוקח אחר למושבה. הוועד נתן להרבבסקי שמונה ימים לשקול החלטתו ולחזור בו, אחרת יישאר עוד חודש ימים, עד אשר יימצא רוקח אחר במקומו.

באסיפה כללית שהתקיימה בניסן תרס"ז 1907הודיע אייזנברג לנאספים כי קופת המושבה התרוקנה ואין בידי הועד כסף לנהל את המושבה וכי הדבר יביא לידי כך שיחדלו לשאוב מים מהבאר ולא יתנו סמי מרפא מהאפטייק (בית המרקחת) וכל מוסדות הציבור יחדלו מפעולתם. בתום האסיפה הוחלט לבחור ועד חדש אחרי שהוועד יסדיר את החשבונות.

מטבת תרס"ח, דצמבר 1907 החל ד"ר פוחובסקי את עבודתו במשרת "רופא המושבה" וניתן היה להפריד בין תפקיד הרופא לבין תפקיד הרוקח במושבה. הרבבסקי, המשיך לכהן במשרתו עד שבט תרס"ח 1908, מבלי שהוסיפו לשכרו דבר. כתנאי לסיום עבודתו, עמד הועד על כך שהרבבסקי יסדיר את רישום חובותיהם של לקוחות בית המרקחת, וישלח לוועד את ספרי החשבונות. הוועד ביקש מהרבבסקי לערוך את פירוט החוב של כל אחד מהחייבים או לברר איתם את הפרטים כי חלקם לא קיבלו אחריות לחוב שהיה רשום בספריו. נראה, שהועד לא הסכים לשלם להרבבסקי את מלוא שכרו עד אשר יסדיר המבוקש ואף מונה בעניין זה בורר.

חודש מאוחר יותר, הגיע הגב' הרבבסקי לישיבת הוועד והציגה את החשבון שבעלה תובע מהוועד, שהיה בסכום גדול יותר מסכום החשבון ששלח לו הוועד. הוועד דרש מהרבבסקי כי לפני שהוועד יתייחס עניינית לתביעתו, עליו להשיב את כלי עבודתו לבית הרפואות. אנשי הוועד הוסיפו כי לפי דעתם החשבון עמו סגור סופית.

עד מלחמת העולם הראשונה עבד הרבבסקי בעקרון, וכמעט גרם לפילוג כאשר חלק מתושביה תמכו במינויו כרוקח וחלקם התנגדו לו. צפורה מלר מספרת גם על קשרי חיתון: בתו של הרבבסקי נישאה לד"ר א' מן.

הרבבסקי היה מעורה בחייה הציבוריים של המושבה, היה חבר במועצת העיר, והיה חבר ב"מועצה הארצית למלחמה בחינוך הזר" שנתמכה על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, וחתם בשנת תרצ"ד על "קול קורא" מטעמה, כנציגה של רחובות.

כאמור לעיל, דרכו של הרבבסקי כרוקח, חובש וכרופא המושבה לא היתה קלה. הוא שירת את בני המושבה לאורך תקופה ארוכה של 15 שנה.
שלושת ילדיו נולדו ברחובות- חיה, מרדכי וחיים עשבי. הוא נשאר עם משפחתו במושבה ושימש בתפקידים ציבוריים שנים רבות. נפטר ברחובות בטבת תש"ח נובמבר (1947).
 
 עיריית רחובות קראה על שמו את הסמטה המחברת בין רחוב יעבץ לרחוב אחד העם, "סימטת הרבבסקי" החובש הראשון ברחובות.

המקורות

20, סמילנסקי, רחבות, שישים שנות חייה, עמ' 23.

21, ר' שידורסקי, ספרייה וספר בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, ירושלים תש"ן, עמ' 77-78. המחבר טוען בעמ' 346, כי יא הכהן הרבבסקי היה רוקחה הראשון של קבילת יפו, אך קדמו לו אחרים וביניהם מאיר אלכמיסטר שישב שם כבר משנת 1885. תדהר כתב כי הידען עבד בראשון לציון עד 1892 ואז שירת בבית החולים "שער ציון" ביפו(אנציקלופדיה עמ' 3149).

22-23 השקפה גיליון 10, 13

24, ארכיון ד"ר ואלאך באצ"מ. הידען נחשב כרופא המושבה... מכתב ישראל טלר.

33, א"ז הלוי אפשטיין, זכרונות, תל אביב תרצ"ב עמ 184

פרוטוקולים של ועד המושבה, של המועצה והועד הפועל של המועצה.

מעשה רוקח, אמנון מיכלין, ישראלה קומפטון(90 שנה לרחובות)

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

חקר וכתב - צביקה תדמור