הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

ד"ר לוינסון קורט (1901- 1983)

קורט לוינסון נולד ב- 1901 בברלין, גרמניה, לאביו יוליוס ולאמו רוזה-רבקה לבית פרידלנדר. לאב יוליוס היה בית מלאכה לסינרים והוא היה חובב מוסיקה מושבע, בעל קול באס יפה. הוא שר במקהלות ידועות בברלין. קורט, הבן הבכור, ואחותו אדית זכו להשכלה גבוהה ולחינוך מוסיקלי. מילדותו ניגן קורט בפסנתר בכישרון רב וברמה כזו, שהמורה המליץ על קריירה מוסיקלית. אביו דחה את הרעיון, ואמר שצריך לרכוש מקצוע בטוח לפרנסה ולנגן רק להנאה. כך פנה קורט ללימודי הרפואה. למד בפרייבורג ובברלין וסיים את לימודיו ב-1927. את ההתמחות בגינקולוגיה ובמיילדות החל בהנובר גרמניה, וסיים בברלין.

את רעייתו אילזה - עליזה, פגש קורט בבית הוריה, בו נהגו לערוך מפגשים מוסיקליים בימי ראשון. אילזה נולדה ב- 1902, בכורה לשתי אחיות, חנה ולאה. היא קיבלה חינוך מוסיקלי וניגנה בפסנתר. בני הזוג ניגנו יחד בפסנתר יצירות לארבע ידיים.

עד עליית היטלר לשלטון ניסו יהודי גרמניה ובני משפחת לוינסון בתוכם, להשתלב בעם הגרמני. הם החשיבו את עצמם לגרמנים "בני דת משה". שמותיהם העידו על רצונם להיות דומים לגויים, ולא להתבלט כיהודים. בזמן לימודי הרפואה בפרייבורג היה קורט חבר באגודת הסטודנטים המקומית, ואף הזדהה עם חבריו הגרמנים ביצירת הצלקת המסורתית בלחי ליד הפה, תוך כדי תחרות סיף. החיתוך הזה, שגרמו אחד לשני במתכוון, היה מעשה מקובל בקרב הסטודנטים הגרמנים. זה נראה להם מאוד גברי.

כל בני משפחתו של קורט, פרט להוריו וחותנתו, הצליחו לצאת מגרמניה בשנות השלושים. הוריו והחותנת האלמנה נספו בשואה.

לאה, אחותה של אשתו, הייתה ספורטאית ומורה להתעמלות, חברה באיגוד הספורט היהודי-ציוני "בר כוכבא" ועלתה לארץ ישראל ב- 1933. נישאה כאן ללודוויג וולף, שעלה אף הוא מברלין, והזוג השתקע ברחובות.
 
תמונת פספורט של ד"ר לוינסון
 
פספורט של ד"ר לוינסון

קורט ביקר בפלשתינה ב- 1935 כדי להשיג רישיון עבודה כרופא בארץ ישראל. תאריך הגעתו לארץ היה קריטי, מכיוון שממשלת המנדט הבריטי הודיעה על כוונתה להגביל את מתן רישיונות העבודה לרופאים שיגיעו לפלשתינה, לאחר הראשון לדצמבר 1935. את הרישיון הוא קיבל בביקורו בארץ, אבל לא היו לו ולמשפחתו אישורים- סרטיפיקטים לשהייה קבועה בפלשתינה. לכן קורט חזר לברלין, שם גרה משפחתו עם הוריו, בדירה של 7 חדרים. באותה שנה נחקקו חוקי נירנברג ששללו מהיהודים את האזרחות הגרמנית. היה אסור לרופא יהודי לטפל בפציינטים אריים. בתחילת 1938 הואשם קורט בטיפול בנשים גרמניות ונידון לשנת מאסר.

עם שחרורו מהמאסר באפריל 1939 עזב קורט בדחיפות את גרמניה. נודע לו שהגרמנים עוצרים שוב את האסירים המשוחררים, ולכן עלה לבדו על רכבת לשוויצריה, במטרה להגיע לארץ-ישראל. כיוון שהגרמנים אסרו על הוצאת כסף, הגיע קורט לשוויצריה ללא פרוטה בכיסו. אחותו אדית, שהיגרה קודם לארה"ב, הפקידה כסף בבנק שוויצרי וקורט יכול היה לקנות כרטיס לרכבת המגיעה לעיר הנמל טריאסט שבאיטליה. משם עלה על אוניה שהביאה אותו לנמל חיפה. ביולי 1939 עלו לארץ באותה דרך רעייתו ובנו גבריאל (גבי) בן השלוש.

קורט בחר לחיות במושבה רחובות, בה התגוררה לאה(אחות אשתו) עם בעלה לודוויג וולף. סיבה נוספת לבחירה היא העובדה שברחובות היה בית חולים ליולדות בו קיווה למצוא עבודה כרופא נשים ומיילד. הוא שכר דירה בת 4 חדרים, שיועדה למגורים ולפעילות רפואית. הדירה שכנה בבניין ברחוב אחד העם, במרכז המושבה, בבית הגב' זילברשטיין לבית מקוב.

עולים חדשים שבאו מגרמניה בשנות ה- 30, חוו קשיי קליטה בארץ. לקורט היה קשה גם עם סוגי השתייה שהיו קיימים אז בארץ-ישראל. סיפר על כך בנו גבי: "ביום קיץ לוהט הגיע אבי למרכז המושבה ברחובות, לצומת רח' הרצל- רח' יעקב, שם ניצב הקיוסק המיתולוגי של גברת פורר. אבי הצמא ביקש כוס בירה קרה, שלא הייתה בנמצא, וקיבל במקומה את המשקה ה"לאומי" דאז - גזוז (סירופ פירות מתוק עם סודה). טעם המשקה לא היה מקובל עליו והוא הניחו על דלפק הקיוסק. גברת פורר אמרה לו ביידיש: "ד"ר לוינסון, טרינק דה גאזוז, דה גאנצה גאס געיט ארויס" .(ד"ר לוינסון, שתה את הגזוז, כל הגז יוצא החוצה). הסיפור הזה הילך בביתנו עוד שנים רבות, ונכנס לפולקלור המשפחתי."

רופאים רבים התקשו למצוא עבודה, וחלקם נאלץ להתפרנס ממקצועות אחרים. קורט ניסה למצוא עבודה כרופא ב'קופת חולים כללית' ובראיון העבודה שהתקיים בתל אביב, הוצעה לו משרה כרופא כללי באחד מישובי עמק יזרעאל. כששאל מה יהיה שכרו, נאמר לו שיקבל מגורים ביישוב, אוכל ומעט כסף כיס. הוא דחה את ההצעה בנימוס.

בניסיון לפתח פרקטיקה רפואית פרטית ברחובות, ביקר קורט אצל מספר רופאים כללים מקומיים, על מנת שיכירו אותו, ויישלחו לו חולים בתחומי המומחיות שלו: רפואת נשים, מיילדות, כירורגיה זעירה ואורטופדיה. הוא הצטרף ל'קופת חולים עממית' בתור רופא מומחה למחלות נשים וכירורגיה זעירה, ובאותו זמן פיתח פרקטיקה פרטית ענפה במרפאה בביתו. האוכלוסייה באזור, מראשון לציון ועד לגדרה, וגם האוכלוסייה הערבית בסביבת רחובות, בכפרים זרנוגה, קוביבה, מרר ועקיר נהרה למרפאתו.

לצורך הטיפול באוכלוסייה הערבית למד קורט את השפה הערבית ביחד עם עוד 4 רופאים. המורה היה אליהו צורף, שלימד ערבית בבית הספר התיכון ברחובות. הלידות בתחילת שנות הארבעים התקיימו בדרך כלל בבית היולדת, בעזרת מיילדת. אם הלידה לא התקדמה או הסתבכה קראו לרופא המומחה לעזרה. לידה של בן בכפר ערבי הייתה מסתיימת לעתים קרובות ביריות שמחה באוויר, מאחורי גבו של קורט, בעת שיילד. לפעמים היה מוזמן ל"חפלה" בכפר בו יילד. קורט היה רופא מאוד מוערך ומקובל במושבה, ורבים שיחרו לפתחו. אחרי מלחמת ששת הימים כאשר נפתח הגבול לרצועת עזה, הגיעו למרפאתו עשרות ערבים, שגרו לפני מלחמת העצמאות בכפרים הערביים בסביבות רחובות, ופנו שוב לקבל אצלו עזרה רפואית. הם זכרו את הטיפול הטוב שהעניק להם.

במעלה רחוב בנימין שכן 'בית היולדות ישע' שהוחזק בתחילה בידיים פרטיות, אך הרופא שהיה בעל המקום וגם המיילד, ברח ונעלם עם הכסף ששילמו לו נשים בהריון, כדמי קדימה לקראת הלידה הצפויה. קורט נקרא לדגל למלא את מקומו, ובמשך תקופה קצרה יילד את נשות רחובות והסביבה ללא תמורה. רק מאוחר יותר עבר בית היולדות לידי "קופת החולים הכללית".

חלק גדול מההצלחה של קורט בתור רופא יש ליחס לעזרה הרבה של רעייתו עליזה. היא השכיבה את החולות על הכיסא הגינקולוגי, הזריקה, הכינה את המכשירים הכירורגיים, עזרה בקיבוע שברים, טפטפה את נוזל האתיל -כלוריד על פני מורדמים, ועוד. בנוסף לפעילותה כאחות לצד קורט, ניהלה את המזכירות של המרפאה הביתית, שימשה "כותל מערבי" לחולות המוטרדות בבעיותיהן הרפואיות ונתנה להן עצות.

בתקופת המנדט הבריטי היה קורט הרופא של האצ"ל באזור רחובות. כאשר אחד מחברי הארגון נפגע, הוא נלקח לאחד ממקומות המסתור, כדי לתת טיפול כירורגי לפצוע. פעולה זו הייתה מסוכנת כי האנגלים שידעו שיש פצוע והגיעו לביתו של קורט לחיפוש וחקירה. תמיד ללא תוצאות.

מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, קנה קורט מכונית חדשה מתוצרת "סטנדרט" (לפני כן הייתה לו מכונית פורד). היו למכונית שני חסרונות בולטים: הראשון, שההגה הותקן בצדה הימני והשני, שנשאה לוחית קטנה מקדימה, עם הדגל האנגלי משני צדיה. הלוחית עוררה את זעמם של אנשי היישוב היהודי בארץ, ולמרות שציור הדגל האנגלי נצבע בלבן, נופצה הלוחית. סיפר הבן גבי: "באחת מנסיעותיו של אבי לתל אביב, בעוברו בנס ציונה, חצתה לפתע ערביה עם כיסוי שחור על פניה את הכביש הראשי, והתנגשה בדלת המכונית. קורט עצר מיד את המכונית והודיע בערבית לקהל שנאסף, שהוא רופא והוא רוצה לבדוק את האישה. היא לא נפגעה. כאשר רצה להתניע את המכונית, התברר שמפתח המכונית נגנב. קורט לא התרגש, הוציא את הארנק מכיסו ושלף שטר כסף. תוך דקה היה המפתח הגנוב בידו והוא המשיך בנסיעתו לתל אביב".

היתקלות הרבה יותר מסוכנת עם ערבים בדרכים, הייתה בשבוע של הכרזת המדינה, וכך מספר הבן:

"נס גדול אירע לאבי ולי באחת הנסיעות שלנו לתל-אביב, לשיעור הנגינה השבועי שלי בצ'לו. הנסיעה לתל אביב כללה מעבר באזורים עם אוכלוסייה ערבית, כמו נס-ציונה, בית דגון, יאזור (משמר השבעה כיום) ואבו כביר, בכניסה הדרומית לתל-אביב. צריך לציין שהתחבורה באותם ימים הייתה מאד דלילה, כי לא היו הרבה מכוניות. כאשר מכוניתנו פנתה לכיוון תל-אביב, בדיוק במקום שבו ממוקם כיום המכון לרפואה משפטית באבו-כביר, נעשה לנו "חושך בעיניים". את הכביש חסמו אלפי ערבים שהפגינו נגד החלטת החלוקה של האו"ם. המכונית הוקפה ע"י ההמון ומפתח ההתנעה נשלף ממנה. משך הזמן שישבנו כך במכונית היה אולי קצר, אך נדמה כנצח. למזלי שתקתי כדג, ואבי דיבר אנגלית אל הפורעים שליד חלון המכונית. כנראה שהערבים לא היו בטוחים שאנחנו יהודים, המראה של אבי היה אירופאי לחלוטין, ולכן היססו לפגוע בנו. לפתע באו המושיעים, חיילים בריטים במשוריין, שהתחילו לירות לכל עבר, ותוך שניות כל ההמון הרב התפזר. כשיצאנו מן המכונית ראינו שמכסה מיכל הדלק איננו, ובמקומו דחופים סמרטוטים לצורך הצתה. מכיוון שמפתח המכונית נלקח על ידי האספסוף, אי אפשר היה להתניע. החיילים האנגלים לא הצליחו לעשות דבר שכל גנב מכוניות זוטר יודע, והם גררו את המכונית לאזור המוסכים בדרום תל-אביב. שם תוך דקות סודר עניין ההתנעה, ואנחנו, לאחר הרפתקה מסמרת שיער זו, ובאיחור של מספר שעות, הגענו לביתו של חיים בודנשטיין (נגן התזמורת הפילהרמונית) המורה לצ'לו, על מנת לקבל שיעור".

בשנת 1951 עברה משפחת לוינסון להתגורר בביתה החדש ברחוב הרשנזון, הסמוך לשעריים. לקורט היה קשר הדוק עם יוצאי תימן עוד מהתקופה שהיה הרופא של האצ"ל. התימנים העריצו את הרופא הייקה, הרציני, הגבוה והנאה ורבים מהם היו לקוחותיו. שמו הלך לפניו כרופא מצוין. הוא טיפל בכמה דורות של משפחות ברחובות.

בגביית תשלומים מהפציינטים נהג קורט כסוציאליסט אמיתי: לא היו לו מחירים קבועים לפעולות הרפואיות שביצע. כל אחד נתבקש לשלם כפי יכולתו. הוא היה ידוע כמנתח בעל ידי זהב וכמאבחן מעולה של בעיות רפואיות קשות, כגון הריון מחוץ לרחם. בחדר המיון הגינקולוגי בבית החולים "קפלן" נתן מנהל המחלקה הוראה, שאם ד"ר לוינסון שולח חולה, יש לאשפזה ללא היסוס כי האבחנה שלו מדויקת.

קורט היה פסנתרן חובב ברמה גבוהה, וביתו נעשה מקום מפגש לשוחרי המוסיקה ברחובות. בכל יום שישי באו לבית לוינסון מרים ואפרים האס, שניגנו מצוין על כינור וויולה, ונאסף גם קהל של מאזינים נלהבים, רובם "ייקים". הבן גבריאל למד לנגן על צ'לו, והצטרף לנגינת המוסיקה הקאמרית הביתית. אפרים האס הגיע לארץ בשנות השלושים. הוא עלה מטרייר שבגרמניה (עיר הולדתו של מרקס) והיה בן למשפחה אמידה וחובבת מוסיקה. כמו רבים מיהודי גרמניה שנאלצו לברוח בחוסר כל, התפרנס למחייתו כרפתן במשק חקלאי בבאר-טוביה ועבד ברפת של פרות. כנגן כינור השתתף במסגרת מוסיקלית בתל אביב, שם הכיר את מרים שעלתה לארץ מוילנה שבליטא, והייתה כנרת מקצועית מצוינת. הם התחתנו, ואחרי זמן לא רב עברו לגור ברחובות. סיפר גבי לוינסון: "אפרים הפך מרפתן לנהג אוטובוס בחברת "דרום-יהודה". באותם ימים התחבורה הייתה דלילה, וכאשר אפרים באוטובוס ואבי במכונית הקטנה שלו חלפו זה על פני זה, היה אפרים מברך את אבי "בשלום" על ידי הפעלת צופר האוטובוס בקצב הלקוח מרביעיית כלי המיתר אופוס 59 מספר 1 של בטהובן...".

כאמור לעיל, בערבי שישי בבית משפחת לוינסון נוגנו יצירות קאמריות להרכבים שונים. בהפסקה הוגש לאורחים כיבוד שכלל עוגה ומשקה, ובתום הקונצרט הוגש קינוח טעים: גלידה מעשה ידיו של קורט או סלט פירות או מוס מיץ תפוזים, בהתאם לעונות השנה. זאב אייזנר, חבר וועד "אגודת חובבי המוסיקה", השתתף באופן קבוע בערבי המוסיקה של לילות שבת בבית לוינסון. זאב התנדב לדפדף לקורט, כשניגן בעת שרעייתו עליזה הכינה את הכיבוד להפסקה.
 
עליזה וקורט לוינסון בנגינת פסנתר
 

ב- 1938 הוקמה ברחובות "אגודת חובבי המוסיקה" ביוזמתה של הגב' הברשיים. האגודה קיימה כל שנה 5-4 קונצרטים למוסיקה קאמרית "בבית האיכר". קורט הצטרף לוועד האגודה, והיה הרוח החיה בה במשך שנים. אספות האגודה נערכו בביתו, והוא בחר את הנגנים וקבע יחד איתם את התוכנית שתנוגן בקונצרט.

בשנת 1975 הוענק לד"ר קורט לוינסון עיטור כבוד "יקיר רחובות" לאות הוקרה על תרומתו לעיר רחובות.

קורט סבל שנים רבות ממחלה ריאתית חסימתית כרונית, שגרמה לקוצר נשימה אפילו במאמץ קל, אך למרות זאת המשיך בפעילותו כרופא במרפאה הביתית, כמעט עד יומו האחרון. בשעה 12 בצהרים בדיוק, נהגה הרעיה עליזה לסגור את דלת הכניסה לחדר ההמתנה, והוא ניגש לפסנתר הכנף שלו להתאמן לקראת הנגינה בקונצרטים של ימי שישי. בשנה האחרונה לחייו הלכו קשיי הנשימה שלו וגברו, והוא נזקק לחמצן בשעות הלילה. אפילו אז הוא לא ויתר על טיפול בחולים, והם המשיכו להגיע לביתו גם בימיו האחרונים. הוא סירב להתאשפז, רצה למות בביתו, מוקף בבני משפחתו האהובים, וכך היה.

קורט נפטר ב- 1983 ונקבר ברחובות. רעייתו עליזה שהייתה לצדו שנים רבות ועזרה בניהול המרפאה, נפטרה בשנת 1989.

הותיר אחריו בן- ד"ר גבריאל לוינסון, רופא מומחה למחלות פנימיות וטיפול נמרץ, נשוי לרות, ד"ר לכימיה וציירת, ושלוש נכדות. אחת הנכדות, אורנה, ממשיכה את דרכו של קורט הסב, והיא רופאה גינקולוגית ברחובות.

 


 

חקר וכתב - צביקה תדמור