הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

אליהו זאב לוין אפשטיין

אליהו זאב לוין אפשטיין (1864- 1932)

 

כיהן כראש הוועד בשנים 1890- 1900
 
אליהו זאב לוין אפשטיין
 
אליהו זאב לוין אפשטיין

 

 

אליהו זאב לוין אפשטיין בן לשמואל ולאיגה לבית רוקח,  נולד בכ"ד תמוז תרכ"ד (28 ביולי 1864) בולקובינסק שבפולין. אביו היה למדן מופלג,  אך פרנסתו הייתה מבית מסחר לספרים "לוין אפשטיין". את לימודיו  החל ב"חדר" בתלמוד-תורה. בגיל 15 עבר לישיבת וולוזין, אך לא סיים את הלימודים בה. הוא חזר לביתו לסייע לאביו, אך המשיך להגות בתורה ובנוסף למד רוסית, גרמנית וצרפתית.

 

הוא הצטרף לתנועת "חיבת-ציון", ובשנת 1885 פרסם מאמר בעיתונו של נתן בירנבוים בשם: "רכישת אדמתנו שנית".  כשהופיע מאמרו של 'אחד העם- "לא זה הדרך", היה לוין אפשטיין אחד הראשונים שהצטרף ל- "בני-משה", והיה ממייסדי הסניף בוורשה לשם עברה הוצאת הספרים.

 

לרעיון העלייה לארץ הביאה אישה אליה פנה בבקשת תרומה עבור "חובבי ציון". תשובתה לבקשתו ולדברי השכנוע הייתה: "אם כן, מה אתה עושה כאן? לך אל הארץ ההיא והשתתף בנפשך במפעלך." יחד עם חברו ב"בני משה" זאב גלוסקין, ייסד את חברת "מנוחה ונחלה"  חברה ששמה לה למטרה לקנות אדמה בארץ ישראל ולייסד עליה מושבה חדשה שלא תהיה תלויה בברון אלא באמצעים שלהם עצמם. ברוידא  ולוין אפשטיין קנו עבור מנוחה ונחלה 5,936 דונם, באדמות דוראן.

 

בשנת 1890 עלה אליהו זאב לוין אפשטיין בשם חברת "מנוחה ונחלה" להניח יסוד למושבה. מחוסר מגורים התגוררו הוא , אשתו ובניו רחביה ושמואל בראשון לציון, וכאן אף חלה בקדחת.
 
ברחובות הצטרפו אליו אהרון אייזנברג כגנן ושלמה גולדין כגזבר, ושלושתם ייצגו את חברי "מנוחה ונחלה", שהוסיפו לשבת בגולה איש בעסקיו ובפרנסתו.
 

לוין אפשטיין קיבל עליו את תפקיד מנהל המושבה לפי חוזה מיוחד,  והיה כפוף להנהגה בוורשה. אופן חלוקת הנחלות נעשה בטקס חגיגי בוורשה. ופורט ב"ספר הברית"  אותו כתבו ועליו חתמו מייסדי רחובות.

 

בחורף הראשון הוכשרו 600 דונם אדמה וניטעו 150.000 גפנים. בנטיעת הכרם הראשון השתתפו עסקני הישוב, וכל אחד מהם נטע גפן ובירך "שהחיינו". טיומקין נטע את הגפן הראשונה ובתו של לוין אפשטיין מרים בת ה-3 נטעה את הגפן האחרונה.

 

הדרישה לעבודה הייתה רבה, ונקבעו מכסת נטיעות ומכסת הפועלים העבריים והערביים שכל אחד רשאי להעסיק. בשנה הראשונה התרכזו ברחובות 500 פועלים יהודים. רחובות בשנים אלה הייתה המרכז החשוב ביותר בארץ של פועלים יהודים. לוין אפשטיין (בניגוד לשיטת פקידי הברון) שילם לפועלים על פי תפוקתם. שיטה שהוזילה את עלויות הכשרת הקרקע. בתקופת הכשרת הקרקע זכו הפועלים לאכול במטבח פועלים, שנתמך ע"י תרומת "חובבי ציון". ניתנו שירותי בריאות חינם לכל הפועלים גם הלא יהודים, וכן עזרה במציאת מקומות לינה.

 

ב-י"ט בכסלו תרנ"א (1890) התכנסו בניה ומייסדיה של המושבה לאסיפה כללית ראשונה , להניח את היסוד לחייה הציבוריים הראשונים של המושבה. נבחר ועד בן 5 חברים – שלושה ממנוחה ונחלה ושניים מ "היחידים". לראש הוועד נבחר פה אחד לוין אפשטיין.

 

ועד המושבה טיפל בכל ענייני הציבור - מיקום המבנים, חינוך, ניקיון הרחוב, אספקת המים, הבשר והתרופות, הסדרת התחבורה עם יפו (תחילה על-ידי בעלי דיליז'נס מראשון לציון). הוועד אף פיקח על מוסר ומידות שבין אדם לחברו. הוועד היה המתווך בכל הסכסוכים שקמו בין המושבה ובין הכפרים הערביים שבסביבה. ועד המושבה בא בדברים עם הרשות העות'מאנית, עם פקידות הברון ועם הוועד של 'חובבי ציון'.

 

בשנים הראשונות במושבה התפרנס לוין אפשטיין מהכנסות הוצאת הספרים בוורשה. את המשכורת שקיבל מהוועד הקדיש להכנסת אורחים ולמתנות לפקידים התורכים. עם העלייה על אדמת דוראן השיג יהושע חנקין מספר קטן של רישיונות לבנייה- לרפתות לבהמות בלבד. מתן הרישיונות לבנייה היה תלוי ברצונם של המושל התורכי ופקידיו.  החוק התורכי קבע כי אם ימצאו אנשים בונים בניין בלא רישיון לכך או ימצא בית באמצע הבנייה, ללא גג-  הרשות בידי פקידי הממשלה להרסו עד היסוד. על מנת שהפקידים יתעלמו מהבנייה ומהעובדה שבמשך הזמן  הרפתות הפכו למעשה למגורי אדם, היה צורך בהרבה כסף ל"בקשיש" לאנשי הרשות העות'ומאנית בכל הדרגים.

 

בשנת 1896 התמנה לוין אפשטיין לאחראי על מערכת החינוך במושבה. יחד עם המורה שמחה חיים וילקומיץ  הקים את בית הספר הראשון במושבה. בתקנון שהשניים הכינו העמידו את לימודי השפה העברית, הכרת הארץ וחגי ישראל במקום הראשון - "בראשי חודשים יוצאים המורים לטייל עם הילדים אל המושבות הקרובות, והחולי המועדים יטיילו לירושלים ויבקרו את המקומות הקדושים."  (מתוך  "זכרונותי"  ל' אפשטיין).

 

בשנה זו הונח במושבה יסוד לקופה של "גמילות חסדים". לאות הוקרה, הקופה נקראה ע"ש לוין אפשטיין - "חסד אליהו".

 

בשנת 1897 הוחלט לפרק את אגודת 'מנוחה ונחלה' ולחלק בין חבריה את החלקות שעובדו במשותף. כדי למנוע קיפוח חברים קיבל כל אחד את חלקו באדמה טובה ובאדמה קשה- זיבורית.
 
אפשטיין עזר לגלוסקין ביסוד חברת "הכרמל". בשל היותו סוחר נשלח לפתוח סניפים לשיווק יין ברוסיה ובפולין. בשנת 1900 נסע לארה"ב לפתוח שם סניף של חברת "כרמל" ואף עמד בראשו במשך מספר שנים. בתקופה זו החל לעסוק בגיוס הון לתנועה הציונית ושימש כגזבר ההנהלה הציונית בארצות הברית.

לוין אפשטיין כתב על עזיבתו את המושבה בספרו זכרונותי: "קשה היתה עלי הפרידה מרחובות לימים רבים. סוף סוף הלא ברובה היתה מעשה ידי וקרובה היתה ללבי כילדי ממש. משך עשר השנים שחייתי ברחובות נטעתי את הריה ועמקיה, בניתי את בתיה או עזרתי בכל אלה" . בלילה שלפני הפלגתו הגיעו כל בני המושבה ליפו, ערכו לכבודו סעודת פרידה והגישו לו "ברכת פרידה", עליה חתמו כולם.

 

בשנת 1915 יצא לארצות אירופה והשתתף בפעולה מדינית למען היהודים. כמו כן, הוא  הצטרף לגדודים העבריים.

 

בשנת 1917 יצא לספרד בשליחות הנשיא האמריקאי וילסון בענייני ארץ ישראל, יחד עם פרופ' פרנקפורט  והנרי מורגטוי.

ב-1918 הגיע לארץ בדרגת קולונל של הצבא האמריקני עם הגדוד העברי מארה"ב. הוא שהה כאן שנתיים, ובזמן זה עסק בהגשת עזרה לפצועי המלחמה, וכן צורף לוועד הצירים.

בשנת 1921 אירגן באנגליה ובארה"ב הפצת תוצרת בצלאל.

בשנים 1925-1923 היה פעיל בענייני היא"ס באירופה ובארץ ישראל.

בשנת 1925 חזר לארה"ב.

 

בתחילת שנת 1932 בא לארץ ישראל ובפיו בשורה אודות "קרן רוקח" לבניין בתים לפועלים תימנים. ואכן, תוך זמן קצר הניחה הקרן את היסוד לבנייה בשכונת מרמורק  .

 

לוין אפשטיין חזר  לארה"ב  שם חלה ונפטר (י"ד בתמוז תרצ"ב - 18 ביולי 1932)

ארונו הובא לארץ, והוא נקבר במושבה שלמענה לא פסק מלעשות.

 

על שמו רחוב ברחובות.

 

ילדיו: מרים, שמואל ורחביה.
 

לקראת סוף חייו הכניס את בניו להוצאת הספרים, ואף שינה את שם ההוצאה ל-"א. אפשטיין ובניו". שמואל הקים בשנת 1936 בית דפוס גדול בבת-ים. היה זה אחד המפעלים הראשונים בישוב דאז. הדפוס קיבל  זיכיון להדפיס את כל  בולי הדואר של מדינת- ישראל. בית-הדפוס  שנותר בידי המשפחה גם לאחר מכירת  בית- ההוצאה למודן נרכש לימים ע"י מעריב .