הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

ד"ר מרים נוסינוב (1892- 1987)

שימשה כרופאה במושבה בשנים 1929- 1977

 נולדה ב- 25 בדצמבר 1892, בשפטובקה, סודילקוב שבאוקראינה (רוסיה), כבתם הבכורה של שמואל נוסינוב וצפורה צ'צ'יק. משפחתה היתה מהמעמד הבינוני. סיימה תיכון בז'יטומר והתכוונה ללמוד תרבות רוסית, חלמה להיות מורה, אך החליטה ללמוד רפואה. בהיותה בת 17 שלחה אותה אימא לג'נבה, ועם סיום הלימודים שבה לרוסיה והיתה רופאה כללית ב"רכבות הדון". היתה קרובה לתרבות הרוסית ולא ליהדות, אולם כאשר שמעה את האמרה האנטישמית: "זיד, אתה תלך לפלסטינה!" החליטה שמקומה בארץ. ברחה מרוסיה והגיעה לעיירה קוסטופול שליד רובנה בפולין (חבל ווהלין) שעברה פורענות והרס של מלחמת אזרחים וראשית התהוות השלטון הפולני. עבדה שנה כרופאה ראשונה של הג'וינט בטיפול בקבוצה של ילדים יהודים שנשלחו משם לדרום אפריקה.

 בפברואר 1922 עלתה לארץ. היא החלה לעבוד כרופאת בית החולים הדסה בצפת. היתה מגיעה לכפר גלעדי, תל חי וראש פינה כשהיא רכובה על סוס. בערבים למדה עברית. לימים עברה לטבריה ועבדה בקופ"ח בשכ' אחווה, וב 1925 קיבלה עבודה בביה"ח העמק ששכן בעין חרוד.

 את בעלה, אשר פלדמן, מורה לעברית, יליד קוסטופול הכירה עוד בחו"ל. אשר עלה שנה אחריה. מרים שמרה על שם נעוריה. ב- 1925 התיישבו בכפר יחזקאל. ד"ר נוסינוב עבדה בעין חרוד עד 1927. אז נסעו לפריס. אשר למד שם ציור ומרים השתלמה ברפואה. אחרי שנה, באביב 1929, שבו והתיישבו ברחובות ונשארו שם כל חייהם. עבדה עד גיל 85 וזכתה לראות 6 דורות של פאציינטים. עבדה באופן פרטי ובקופ"ח "עממית" מיום פתיחתה במושבה. בעלה המשיך לצייר וללמד ציור ואמנות. הוא נפטר בגיל 85. בת אחותה, שעלתה בשנות ה- 70, היתה חולת נפש. ד"ר נוסינוב הקימה את "אנוש", ארגון לעזרה לחולי נפש ומועדון לחולים כאלה ברחובות. היא נפטרה ב- 1987. הניחה בת.  

 על מסירותה לעבודתה כרופאה ניתן ללמוד מדברי בתה, לולה פלדמן: "... אמי ילדה אותי בחנוכה 1928. היא עבדה אז בקופת חולים. המצב הקשה לא אפשר לאמי לעזוב את העבודה וכך בגיל שבועיים או שלושה היתה משאירה אותי בבית לבד והולכת לעבודה. חוזרת כעבור מספר שעות רצה במדרגות הבית בו גרנו ומודה לאלוהים כשהיא שומעת את צרחותיי... השכנות בחדר המדרגות היו מציצות מדירותיהן כשפניהן מעוותות בסלידה, גינוי לאם המפקירה תינוקה. כזאת היתה אמי שהייתי לה יחידה ובאתי לה אחרי גיל 35. תמיד הייתה הכי אמיצה, הכי עצמאית והתמודדה באצילות בכל הקשיים בחייה. מימיי לא שמעתי אנחה היוצאת מפיה. עד לימיה האחרונים, כשהכרתה אבדה. אז פתאום לראשונה שמעתי את אנחתה".
 
 ד"ר נוסינוב נודעה במושבה, כרופאה מעורבת ומשפיעה על הנעשה בה. ניתן ללמוד על כך כבר מראשית הגעתה למושבה. המועצה דנה בישיבתה, בחודש אוגוסט 1929, במכתבה של ד"ר נוסינוב- "על דבר המלריה במושבה". בעקבות הדיון מחליטה לפנות אל מחלקת הבריאות, שתשלח סניטר לבקר את המושבה.

 על ניסיונה הרב כרופאה ודאגתה לבני המושבה ניתן ללמוד מדברים שאמרה ד"ר נוסינוב בישיבת המועצה, אליה הוזמנה כרופאת המושבה יחד עם רופא המושבה ד"ר מרשוב ונציג קופת חולים, ה' ביברמן.

היתה זו ישיבת מועצה מתוחה, כאשר נודע על מספר מקרי שנית (סקרלטינה) במושבה בנובמבר 1931. המועצה נתכנסה כדי לקבל ידיעות מפורטות, וגם לדון: "במה יש לאחוז כדי לעכב את התפשטות המחלה".  ד"ר מרשוב, פתח ואמר: "...לי ידוע לע"ע רק מקרה אחד, הוא קרה בין חברי קפ"ח. ד"ר זק , רופא קפ"ח, דבר לסגור את ביה"ס. אני בתור אחראי לבתי הספר, הודעתי על הדבר למחלקת ההיגיינה, וקבלתי תשובה שאין לסגור את ביה"ס. בכלל חושב אני, שהמצב לא נורא, וסכנה לא נשקפת למושבה. לא צריך לחבל וליצור פניקה במושבה. בכל אופן, אנו הרופאים עומדים על המשמר. מהמועצה אנו נדרוש, שהיא תפנה אל הורי הילדים החולים ותדרוש מהם או להכניס את הילדים לביה"ח, או שתסדר הסגר על הבית שיש בו חולה".
 
הד"ר נוסינוב בהתייחסותה העניינית ציינה: "יש צורך בהסברה בין ההורים, אולי על ידי הרצאות, על מהות השנית ועל הצורך בהסגר במקרה של מחלה". בדבריה השקטים ובחוכמתה ראתה צורך להרגיע את הנוכחים בישיבה ובהמשך את בני המושבה, בדרך של הסברה. גם בישיבתה השנייה של המועצה, המשיכה ד"ר נוסינוב לתמוך בדעתו של ד"ר מרשוב כי יש להימנע מפעולות שיביאו לפאניקה במושבה והציעה: "...לפי שעה אין המחלה קבלה צורת מגפה, ואגב גם המקרים לא כולם מביה"ס, לכן דעתי שאין עכשיו לחשוב על סגירת ביה"ס או הגן. יש לפי דעתי, צורך באיזולציה ביתית, וגם בהרצאות הסברה על מהותה של המחלה ועל אמצעי הזהירות. מה שנוגע למקרים שכבר ישנם, יש לסדר להם איזולציה כללית ולהוציאם מהבתים".

בהמשך, בראייתה הזהירה והמעשית אומרת ד"ר נוסינוב ומדגישה: "יש לקוות (אפשרי), שהמחלה תתפשט, ויש לסדר כבר את המקום לאיזולציה. הייתי מציעה לקחת בחשבון את בית סלוצקין . יש גם לשים לב לדזינפקציה".

בסופו של הדיון הוחלט: "...שהוועדה תמשיך את עבודתה, ונותנים לה יפוי כח לנהל את המלחמה נגד המחלה...". (היתה זו ועדת בריאות בה היתה חברה ד"ר נסינוב)  

 ד"ר נוסינוב התברכה בכישרון כתיבה, ובשיחותיה עם בני המושבה, בעיקר עם נשותיה, גילתה רגישות, ואמפתיה לצרכים ובעיקר למאווי הנפש שלהן. עדות לכך, כשמלאו לה 88 שנים (בשנת 1980) כתבה ד"ר נוסינוב על רשמיה מהמושבה רחובות.  

מקורות:

רופאי א"י 1799-1948

סיפורי סבתא – לולה פלדמן, בתה של ד"ר נוסינוב.

פרוטוקולים של המושבה:

פרוטוקול המועצה 88 כג' חשוון תרצ"ב, 3 בנובמבר 1931 מיכל 22-1

פרטי כל 89 הוועד הפועל מיום 11.11.31, א' כסלו תרצ"ב. עמ' 18. מיכל 22-2