הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

שמעון אנטין (1869-1925)

שימש רופא במושבה רחובות בשנים 1916- 1923

 

נולד ב- 10 בספטמבר 1869 בפייטיגורסק (רוסיה) להוריו יוסף וחנה. סיים גימנסיה בסטורופול. למד רפואה בבון. היה אסיסטנט בברלין. ב- 1897 בא לביקור לא"י ואז החליט לעלות.

הוא נאלץ להתמודד עם קשיים בקבלת רשיון הרפואה. על מנת לעסוק ברפואה בארץ היה עליו להבחן בקושטא, ומאחר שלא שלט בצרפתית (שפת הבחינה) נאלץ להתעכב בקהיר וללמוד שפה זו כשהוא עובד בעבודה פרטית.

אחרי שד"ר אהרון מזי"א עזב את ראשון לציון, חתמה המושבה על הסכם עם ד"ר אנטין, והחל מ 1901 הוא שירת בראשון במשך 4 שנים, עד 1905. התחבב על תושבי המושבה והסביבה. ב- 1906 עבר ליפו. ב- 1907 נשא לאישה את אנה בת אשר זליג רוטשילד מירושלים. ב- 1907 התיישב בחברון ופתח מרפאה ובית מרקחת. ב- 1911 עבר לפתח תקווה, ולאחר שנתיים, ב- 1913 עבר לתל אביב. ב-1914 התגייס לצבא העותומאני ועם ידידו, ד"ר מנחם שטיין, שירת בביה"ח של הצבא במנזר נוטרדם דה פראנס בירושלים ושוחרר מהשירות בעקבות שבר ברגלו. ב- 1916 הגיע לרחובות ועבד בה עד קיץ 1923 אז עבר לתל אביב.

נפטר ב- 9 באוגוסט 1925 בירושלים.

 

כאמור לעיל, ד"ר אנטין החל עבודתו במושבה רחובות באייר תרע"ו (1916) שלושה חודשים אחרי מותו הטרגי של ד"ר מוסקוביץ באסון התאונה. שנתיים מאוחר יותר, כאשר הגיע המועד לחידוש ההתקשרות עמו, הופיע הד"ר אנטין בפני ועד המושבה ודרש:"לגמור איתו חשבונות משתי שנים קודמות ותוספת שכר של  1,000 פרנק לשנה הבאה". בנוסף, דרש לתת לו שטר על חוב של 1,200 פרנק שמגיעים לו עבור ביקור חולים אצל התימנים, לשנתיים שחלפו, כי לא קיבל תמורה כספית לשירות הרפואי שנתן.

דרישה זו חושפת לפנינו פרשה עגומה, הנוגעת לדרך התנהלותם של המוסדות השונים, באותה עת, בעניינם של התימנים ברחובות , והמעשה שהיה כך היה; ועד המושבה הבטיח לד"ר אנטין כי יקבל את שכרו בגין שירותו הרפואי לתימנים, אלא שהדבר תלוי ועומד בקבלת כספים מ"המשרד הארץ ישראלי". הסיכום היה כי ישלמו לו 600 פרנק לשנה במידה והמשרד הארץ ישראלי לא ישלם לו 1,000 פרנק עבור ביקוריו אצל התימנים.

 

במהלך השנים 1918-1917 התנהלה התכתבות ענפה בין ועד המושבה לבין "המשרד הארץ ישראלי" של ההסתדרות הציונית בעניין זה, ולבסוף הושגה פשרה: באייר תרע"ט ( אפריל 1919) מאשר "המשרד הארץ ישראלי" כי עבור טיפול רפואי בתימנים ישלמו את שכרו של הרופא בגובה של 4 לירות לחודש. וכעבור מספר חודשים, בתמוז תרע"ט, מתקבל בוועד המושבה מכתב מקופת חולים והם מציעים לשלם לוועד 5 לירות לחודש בשביל עזרה מדיצינית לתימנים, בתנאי שהרופא יקבלם בבית הרפואות ללא תשלום, את התרופות תשלם קופת חולים כמו עכשיו, בעד ביקורי רופא בבית, ישלמו החולים את המחיר, כמקובל לגבי כולם. לא חסרו קשיים ביצוע ההצעות הנ"ל.

אלה לא היו הקשיים הכספיים היחידים, בחודש תמוז תרע"ח (יוני 1918), לאור קשיי גבייה מאנשי המושבה, נתן ועד המושבה לד"ר אנטין את רשימת האנשים המשתמטים מתשלום של הוצאות ועד המושבה, ומורה לו ש – "לא יבקר חוליהם בביתם בלי תשלום של 4 שילינג, ובבית הרפואות להעלות להם כפליים את התשלום".

 

לעתים נאלץ ד"ר אנטין לנקוט בצעדים "תקיפים" על מנת להבטיח כי שכרו ישולם לו במועד ובסכום שנקבע. מצבה הכספי של המושבה היה באותה תקופה בכי רע וכנראה שאף פעם לא היה טוב. כך, בחשוון תרע"ט (אוקטובר 1918), באיחור של כשמונה חודשים, ענה ועד המושבה לד"ר אנטין כי משכורתו "בשנה הבאה" (מניסן תרע"ח ועד ניסן תרע"ט) תעמוד על 20 לירות מצריות לחודש.  

 

באדר תרע"ט הודיע ד"ר אנטין כי ילך לבית המשפט לתבוע את שכרו, ולבסוף קיבלו מבלי צורך ללכת לבית המשפט.

 

בפעם אחרת כותב ד"ר אנטין ומצרף מכתב התראה לוועד כי יסלקו את חובו וכי אינו מוותר על הריבית בגין הזמן שעבר. האיום עזר, והוועד החליט לשלם לו 3,000 פרנק מייד ואת היתרה, מחציתה  אחרי חודשיים ומחציתה כעבור 4 חודשים.    

 

זמן קצר אחר כך, בחודש ניסן תרע"ט (אפריל 1919), מחדש הוועד את ההתקשרות עם ד"ר אנטין. ומעלה את שכרו החודשי ל- 30 לירות מצריות, שכר הכולל 6 לירות עבור טיפול רפואי בתימנים,

בתנאי שיתקבל התשלום של "המשרד הארץ ישראלי". אם המשרד לא ישלם את שכרו, יצטרך לגבות את שכרו מכל אחד מחוליו, כמפורט; עבור משחת עיניים 2 גרוש, ביקור בבית הרפואות 5 גרוש, ביקור בבית החולה ביום 10 גרוש ובלילה 20 גרוש.  

 

מעשי גניבה על ידי הערבים היו רבים במושבה. באחד המקרים, בחודש אלול תרע"ח (אוגוסט 1918), גנב ערבי ענבים מהכרם ונפצע. השומרים תפסו והביאו אותו לד"ר אנטין שחבש את פצעיו. הד"ר אנטין דרש מוועד המושבה כי ישלמו לו בעד חבישת פצעיו של הערבי. הוועד נענה לדרישתו ושילם לו 25 פרנק, לא לפני שהביא לידיעתו כי להבא: "עליו לתת לחולים כאלו בלי תשלום שכר כי עניינים כאלה הם כלל המושבה".

 

הד"ר אנטין גם דאג שאנשי המושבה ישתו גזוז כדי להיטיב עם בריאותם. והמעשה שהיה כך היה: אברהם יצחק ביאליק (אינו קשור למשפחתו של המשורר הלאומי ביאליק) הקים את בית החרושת הראשון לתעשיית הגזוז ברחובות, בתרע"ח (1918). באותה עת, היה מחסור בחומר המשמש בתעשיית הגזוז ומי הסודה "אלקה זלצר" העוזר לאנשים הסובלים מכיב כיבה, אולקוס וצרבת. ביאליק ביקש לקנותו ביקב של רחובות. כדי לקבל אישור לקנייתו נזקק לעזרתו של ד"ר אנטין שהמליץ בפני הוועד כי יאפשרו לו את רכישתו. וכך, כותב ד"ר אנטין לוועד המושבה: "את החולים שאני מבקר בפרט בימים אלה, מוצא אני לנחוץ לצוות להם לקחת יחד עם הרפואות גם את "מיר סלצר", אך מפאת שאין להשיג את זה פה שאלתי לבעל בית תעשיית זו מר ביאליק, מדוע לא ישתדל גם הוא שלא יחסר דבר כזה הנחוץ במושבה? ענה לי שאי אפשר לעשות עכשיו מפאת חוסר....בחומר בשביל זה, אך אם כבוד ועד המושבה ירצה...אז אפשר מאוד שישיג את החומר שדרוש לו. בכך, הנני פונה בזה לכבודכם בבקשה לתת אישור עבור הנ"ל ותגרמו בזה הרבה טובה למושבה".(א' מרחשוון תרע"ט- אוקטובר 1918).

ועד המושבה החליט לתת בידי ביאליק מכתב ליקב: "...שאם נמצא החומר הדרוש לו לתעשיית הגזוז שימכרו לו, כי דרוש הגזוז לטובת חולי המושבה".            

 

נושא תשלום משכורתו וגובה שכרו של ד"ר אנטין אינו יורד מסדר יומו של ועד המושבה, וההתכתבות בינו לבין ועד המושבה נמשך לאורך תקופה לא קצרה (לפירוט ההתכתבות לחץ כאן).

      

בחג השבועות, תרפ"א (1921),התכנסה אסיפה כללית במושבה לדון בשאלת העזרה המדיצינית. ועדת התשעה הציעה לערוך שינויים. הועלו שתי שאלות האחת שאלה עקרונית: האם לחדש ההתקשרות עם הרופא שהסתיימה לפני שלושה חודשים, ושאלה מעשית: האם לאור מצבה הכספי החמור של המושבה, יש לשחרר את ועד המושבה מהוצאות הרופא וכל אחד מהמשתמשים יישא בהן על פי שימושו.

 

דווח לנאספים כי ד"ר אנטין מקבל כיום 30 לירות מצריות לחודש לבד מהדירה, וכי לאחרונה הגיעו לארץ הרבה רופאים ביניהם גם בעלי ניסיון רב בכירורגיה, ניסיון שרכשו במלחמה, וניתן להשיג רופא הדרוש למושבה במשכורת פחות או יותר דומה. ישנם 11 מועמדים המציעים את שירותם, חלקם מומחים ידועים מהארץ וחלקם מחו"ל ואחדים התמחו גם ברפואת עיניים. ביניהם שמציעים משכורת של 25 לירות מצריות והדירה על חשבונם.

הועלו שתי הצעות להצבעה: האם להחליף את הרופא באחר? האם לערוך שינוי במשכורת הרופא?

בהצבעה הוחלט כי משכורתו של הרופא תוגבל עד 25 לירות מצריות לחודש וכי הוועדה שתטפל בעניין תורחב בעוד שני חברים. השאלה העקרונית האם לחדש את ההתקשרות עם ד"ר אנטין נדחתה למועד אחר. הוועדה קבעה כי משכורתו של הרופא תהיה על- פי מספר הביקורים, אלא שהדבר לא יצא לפועל. כי ד"ר אנטין לא הסכים לכך.

 

באסיפה הכללית שהתקיימה בטבת תרפ"ב (ינואר 1922) הועלתה הצעת ו של רופא שהסכים לקבל הכנסתו מביקורים, מבלי לקבל משכורת מהוועד. הרופא דורש דירה על חשבון ועד המושבה ולפטור אותו מהוצאות המושבה. 

הוחלט שוועדה של שלושה יחד עם הוועד יסכמו את התנאים ואת החוזה עם הרופא. גם מהחלטה זו לא יצא דבר אל הפועל.  

 

ד"ר אנטין הציע לוועד המושבה את חידוש החוזה עמו, בטבת תרפ"ב 1922 לתקופה המתחילה באפריל 1922ומסתיימת במרץ 1923. ואכן, שירותו הרפואי נמשך עד סוף מרץ 1923. אך תוך כדי כך, ממשיך ועד המושבה לחפש דרכים חדשות לשינוי תנאי העסקתו של רופא קבוע במושבה. פרטים על כך, ראו בתהליך קבלתו של ד"ר וינשל לרופאה הקבוע הבא של המושבה.

 

מקורות:

רופאיה של ארץ ישראל 1948-1799 /פרופ' נסים לוי, יעל לוי

פרוטוקולים ומכתבים נכנסים – ארכיון רחובות

חקר וכתב - צביקה תדמור