הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

סקירה היסטורית על רופאי המושבה

 הצורך בהימצאותו של רופא במושבה נולד עם בואם של המתיישבים הראשונים לרחובות.

בשנת תרנ"א (1891), שנה לאחר יסוד המושבה, מנתה אוכלוסיית המושבה 314 נפשות- 34 משפחות של איכרים ובעלי מקצועות אחרים (114 נפשות) ו- 200 פועלים רווקים. מחסור באמצעים כספיים מנע מבני המושבה את היכולת להביא רופא ולו במשרה חלקית. לכן, כשנזקקו בני המושבה לשירותיו של רופא נאלצו להגיע למושבת הברון ראשון- לציון, ליפו ולעתים אף לירושלים.

בישיבות ועד המושבה, הרביעית והחמישית, בשבט תרנ"א (1891),  נתקבלה ההחלטה כי צריך להיפגש עם הד"ר מזי"א מראשון לציון לסכם עמו את התנאים והדרך בה יוכלו לפנות  אליו בני המושבה. בנוסף, קבע הוועד כי כל משפחה תשלם עבור שכרו של החובש ועבור הביקור אצל הרופא, לפי מספר הנפשות במשפחה.

 

כעבור  ארבעה חודשים, בסיוון תרנ"א,  החליט ועד המושבה למסור את ניהול בית החולים "ביקור חולים" לבן ציון ליפשיץ, וקבע כי האיכרים, בעלי האדמה במושבה, גם אלה שאינם גרים במושבה, ישלמו עבור הוצאות בית החולים ועבור שכרו של החובש/הרוקח, לפי ערך אדמתם. האיכרים בעלי הקרקע הגרים במושבה ישלמו סכום נוסף בדומה לבני המושבה האחרים הגרים במושבה, שאין להם אדמה.

כמו כן, נקבע כי האיכרים ישלמו עבור רפואות שייקנו בבית המרקחת לפי מחיר הקרן בתוספת רווח של 25%, ועובדיהם, שכירי היום העניים יקבלו רפואות על חשבונם דהיינו, בחינם.   

 

בשנת תרנ"ב (1892) הגיע מיפו אל המושבה החובש/הרוקח, אליעזר יצחק הרבבסקי (גערבאווסקי). עוד בהיותו בחו"ל השתלם ועבד כרוקח. כך, בהיעדר רופא נמצא לבני המושבה מרפא שהיה גם רוקח וגם חובש. כך, בהיעדר רופא נמצא לבני המושבה מרפא שהיה גם רוקח וגם חובש.

בחשוון תרנ"ב(1892) סוכם עמו כתב ההתקשרות לאחר שנתן הסכמתו להישאר במושבה, בתור חובש, בשכר של 25 פראנק לשבוע ולקבל דירה במחיר 10 פראנק לחודש. הדבר נתאפשר אחרי שמנהלי אגודת מנוחה ונחלה הסכימו להשכיר למושבה שני חדרים מבית שהיה בבעלותם, במחיר 25 פראנק לחודש.

 

הוועד גם החליט כי מחיר הרפואות יישאר כפי שהיה עד כה, דהיינו מחיר הקרן בתוספת רווח בשיעור  25% עבור כל בני המושבה. לערבים נקבע מחיר כפול ממחיר הקרן ולעובדים היהודים שיעבדו ברחובות יינתנו הרפואות, בחינם אין כסף.

 

 בכתב ההתקשרות שנערך בין אנשי ועד המושבה לבין אליעזר הרבבסקי, בשנת תרנ"ד (1904), "מחייבים את  עצמם" אנשי הוועד לקבל אותו לרופא המושבה, לתקופה של שנה אחת.

 

סוכם כי בתמורה לשכר חודשי שיקבל ולתשלום שכר דירה עבור מגוריו, מחויב הרבבסקי: "...לרפא את כל תחלואי המושבה, ללכת לבקר החולים בכל עת שיידרש..." ולהכין את סמי התרופה חינם, ואל לו לעזוב את המושבה מבלי לקבל רשותו של אחד מאנשי ועד המושבה. הסכמים דומים עם שינויים קלים נערכו עמו במהלך השנים הבאות. כך למשל, בשנת תרנ"ט (1899) צוין בכתב ההתקשרות כי עליו: "...להשגיח על נקיון בית המרקחת בעין פקוחה",  ועליו לענות לכל השואלים בעצתו אף לאלה שאינם מבני המושבה בלי כל תשלום גמול, אלא אם יתן לו אחד מעצמו אז הרשות בידו לקבל". הרבבסקי המשיך בתפקידו כרוקח המושבה עד 1912.

 

בשנת תרנ"ט (1899)  גדל הצורך בהבאת רופא קבוע למושבה. אוכלוסיית רחובות גדלה ומנתה 283 נפשות (לעומת 114 בשנת תרנ"א, לא כולל 200 פועלים רווקים) ומספר המשפחות בה הוכפל וגדל ל- 70. גילם של אבות המתיישבים עלה בצד עליה במספר הילדים. 

באדר תרנ"ט (1899) בעקבות פנייתם של בני המושבה לוועד המושבה לגייס רופא, כונסה אסיפה כללית של המושבה והוחלט בה לשכור את שירותיו של ד"ר מזי"א מראשון לציון. כך נתמנה לרופאה הקבוע הראשון של המושבה, במשרה חלקית,  יום אחד בכל בשבוע. מספרים עליו כי היה מגיע לעבודתו רכוב על חמורו, וכך גם לבתי החולים במושבה. 

בתום שנה, לאחר אמירת דברי תודה והערכה לד"ר מזי" א על עבודתו המסורה, סיימה המושבה את ההתקשרות עמו. היה זה בגלל מצבה החומרי הרע של המושבה. שוב, נאלצו בני המושבה לנסוע אל מחוץ לגבולות המושבה, כדי לקבל את שירותיו של הרופא.

 

כעבור שנתיים, בתרס"ב (1902) פנו רבים מבני המושבה ודרשו מהוועד: "כי יקח דוקטור להמושבה כי מצב הבריאות יתרופף.... ויראים המה לנפשם". הוועד קרא לאסיפה כללית של כל דרי המושבה - "לשאול את פיהם ולהודיעם כי על כל בני המושבה יהיה לשאת בעול". דהיינו, לשאת בנטל תשלום שכרו החודשי ובנוסף את ביקוריו של הרופא אצל חוליו. התקיימה הצבעה חשאית בשאלה האם נחוץ דוקטור למושבה, והוחלט ברוב דעות, שלא לגייס רופא למושבה.

כך, נמשך המצב בו אין רופא קבוע למושבה, עד תרס"ז, דצמבר 1907.

 

בשנה זו, בעקבות פנייתם של בני רחובות לגייס רופא קבוע למושבה, כונסה אסיפה כללית בה העלה משה סמילנסקי את ההצעה להזמין את ד"ר פוחובסקי שהיה באותה עת רופא ביפו והיו עליו המלצות טובות כאדם הגון וכרופא טוב. בטבת תרס"ז (1907) הוזמן ד"ר פוחובסקי להיות רופאה הקבוע של המושבה, הראשון במשרה מלאה.

 

נחתם עמו חוזה על שירות לתקופה של שלוש שנים, ונקבע כי הוא מחויב לבקר ולרפא את כל החולים אשר במושבה: את האיכרים ובני משפחותיהם הנושאים בעול הוצאות המושבה, אורחים הנחשבים לבני משפחתם, פועלים עברים העובדים במושבה ובנוסף לענות ולרפא ערבים אשר מסיבה פתאומית, יקרה אותם דבר ורשימת  תנאים נוספת . בית הרפואות יתנהל באופן מסודר תחת השגחתו. בתום שלוש שנים עזב ד"ר פוחובוסקי את המושבה.

 

אנשי ועד המושבה השקיעו מאמצים רבים למצוא רופא מתאים למושבה, ובין מספר מצומצם של מועמדים שבדקו את התאמתם למשרה היה גם המשורר הלאומי הד"ר שאול טשרניחובסקי . לשם השגת מועמדים נעזרו אנשי הוועד בהיכרות שהיתה להם עם אנשים בעלי השפעה וקשרים בחו"ל. תהליך מציאת המועמד נמשך מספר חודשים.

לכן, בשבט תר"ע (1910) החליט ועד המושבה להזמין את הד"ר ויצברד לשמש כרופא המושבה, והפעם באופן זמני, לשלוש פעמים בשבוע, לבקר את חולי המושבה. זאת כאמור, עד בואו של ד"ר מוסקוביץ מחו"ל.

 

ד"ר מוסקוביץ שהיה ציר לקונגרס הציוני בשנת 1898, בבאזל, התיידד עם הרצל ועם ארתור רופין  נבחר לוועד הפועל הציוני. ד"ר רופין שהכירו וגם היה בקשר עמו שלח לוועד המושבה מכתב, ציין את כישוריו כרופא וסיפר כי דיבר עם ד"ר מוסקוביץ וכי הוא מסכים לבוא ולהיות רופא המושבה ברחובות.

באדר תר"ע (1910)  הגיע ד"ר מוסקוביץ לרחובות עם משפחתו. בכתב התקשרות לשנתיים נקבעו תנאי עבודתו וביניהם: "...לרפאות את כל בני המושבה הנושאים בעול הוצאות המושבה ולאורחיהם בני משפחתם.... וכן פועלים עבריים אשכנזים ותימנים עם משפחתם, וגם את הערביים העובדים במושבה שקרה להם מקרה פתאומית חנם אין כסף...".

 

ד"ר מוסקוביץ היה רופאה הקבוע של המושבה עד חורף תרע"ו (1916) עת פקד אסון כבד את המושבה. הדבר קרה, בעת שמיהר הרופא לחזור למושבה, מביקור חולה בבן שמן, כדי להציל חולה שהמתין לו במושבה. היה זה בלילה גשום וסוער כאשר חצתה עגלתו את הוואדי שהוצף במים, התהפכה, והמים סחפו אותו במורד הוואדי, וגרמו למותו.

 

אבל הכבד ירד על המושבה ועל הישוב כולו, הספדים שנישאו בעת ההלוויה וביום ה- 30 למותו פורסמו בעיתונות המקומית ובחו"ל, על היותו רופא נערץ, ודמות מרכזית בחיי התרבות והחברה של המושבה ובתנועה הציונית.

 

שלושה חודשים אחרי מותו הטרגי של ד"ר מוסקוביץ התקבל בחודש אייר תרע"ו (1916) למשרת רופא המושבה ד"ר אנטין. היו אלה ימי מלחמת העולם הראשונה, מצב היישוב בארץ היה מאוד קשה. ועד המושבה ציפה כי "המשרד הארץ ישראלי" של ההסתדרות הציונית  יושיט עזרה ויממן את הטיפול הרפואי לתימנים. חליפת מכתבים ודיבורים קשים בין הצדדים שנמשכו למעלה משנתיים, פגעו בהכנסותיו של רופא המושבה הד"ר אנטין. לעתים נאלץ ד"ר אנטין לנקוט בצעדים "תקיפים" על מנת להבטיח כי שכרו ישולם לו במועד ובסכום שנקבע כי מצבה הכספי של המושבה היה בכי רע ונמשך כך עוד זמן רב.

 

עם הזמן, חלו שינויים בהלכי הרוח של בני במושבה. בתרפ"א (1921) התכנסה אסיפה כללית במושבה לדון בשאלה העקרונית, האם לאור מצבה הכספי החמור של המושבה, יש לשחרר את ועד המושבה מהוצאות הרופא, וכל אחד מ"המשתמשים" יישא בהן על פי שימושו. שאלה זו המשיכה להעסיק את בני המושבה גם בשנים הבאות.

בשנת תרפ"ב (1922) הועלתה ההצעה באסיפה הכללית של המושבה, כי הרופא יקבל את הכנסותיו מביקוריו אצל החולים, מבלי לקבל משכורתו מהוועד.

 

בשנת תרפ"ג (1923) לאחר ויכוח ארוך בין המשתתפים באסיפה הכללית של המושבה על תנאי קבלתו של רופא המושבה, הוחלט כי יתקבל ד"ר וינשל מחיפה, הרופא היותר טוב והמנוסה, שעל פי דרישתו, ועד המושבה יערוב לו על הכנסה של 20 לירות מצריות לחודש. כלומר, אם הכנסותיו מ"הביקורים" אצל חוליו לא "ימלאו" סכום זה, המשפחות במושבה תשלמנה את החסר בהשתתפות שווה ביניהן(ולא על פי מס' הנפשות).   

 

ד"ר וינשל הגיע למושבה והחל עבודתו באב תרפ"ג (1923).  לאחר שנה, באייר תרפ"ד (1924) החליט ועד המושבה להמשיך את התקשרותו עם ד"ר וינשל, בתנאים של החוזה הקיים לשנה נוספת, אבל לא להודיע לו על כך, כלום. כעבור מספר שבועות הודיע ד"ר וינשל על התפטרותו ממשרת הרופא במושבה.

 

בשנת 1922 הוקמה במושבה "מועצה" ולידה גוף מצומצם- הוא "ועד הפועל" במקומו של "ועד" המושבה. המועצה קיבלה החלטה כי להבא לא תינתן שום התחייבות לרופאים ולא אחריות עבור הכנסתם. הרקע לכך, היצע גדול יותר של רופאים והיכולת לגייסם בתנאים טובים יותר לקופת המושבה ולבניה. בתנאים אלה מתקבל ד"ר מרשוב לרופאה הקבוע של המושבה, בתרפ"ד (1924).

 

 

בחוזה שנחתם בין ד"ר מרשוב לבין ועד הפועל של המושבה, נקבעו התעריפים שהרופא רשאי לקבל מחוליו, בעד ביקור בביתם, במרפאה, ביום ובלילה. הוגדרו תפקידיו של ד"ר מרשוב כרופא המושבה; לרפא את תושבי המושבה ואת האחרים, להרכיב נסיוב אבעבועות, להיות חבר מועצת הרופאים (קונסוליום), לבצע לידות, ניתוחים, פעם בחודש לבקר את בתי החינוך ולהגיש דיווח מפורט למנהליהם, באחריותו גם להשגיח על הרוקח ובית המרקחת. 

 

ד"ר מרשוב היה מעורה בכל הנעשה במושבה, והפגין את סמכותו וניסיונו הרב ברפואה ציבורית, במוסדות החינוך של המושבה.

בנוסף, גם הקדיש מזמנו ומרצו לתנאיה הפיזיים של המרפאה ותמיד גילה דאגה לאנשי המושבה,

לשמירת הניקיון ומניעת הדבקות ממחלות קשות.

באוקטובר 1934 החליטה המועצה, להרחיב את תפקידיו של ד"ר מרשוב, והוא: "מייצג מעתה את המועצה כלפי הממשלה בכל ענייני הבריאות של המושבה". ד"ר מרשוב המשיך לכהן כרופא המושבה, עוד שנים רבות, ובמקביל, הקים יחד עם אשתו את תחנת מגן דוד ברחובות, היה פעיל ב"ליגה למלחמה בשחפת", היה איש חברה ופעיל במפלגת מפא"י ולימים "העבודה".

 

המושבה גדלה וכך מספר תושביה, ואיתם צרכי שירותי הרפואה. בשנת 1929 מגיעה ד"ר נוסינוב למושבה ומיד מתגלית כרופאה מעורבת ומשפיעה על הנעשה בה. עדות לכך, מכתבה אל המועצה "על דבר המלריה במושבה". על ניסיונה הרב כרופאה ודאגתה לבני המושבה, לשמירת מסגרת לימודיהם של הילדים, בזמן התפשטות מחלת "השנית" המידבקת,  ניתן ללמוד מדברים שאמרה ד"ר נוסינוב בישיבת המועצה בשנת 1931, אליה הוזמנה כרופאת המושבה: "...יש צורך בהסברה בין ההורים, אולי על ידי הרצאות, על מהות השנית ועל הצורך בהסגר במקרה של מחלה". 

 

ד"ר נוסינוב התברכה בכישרון כתיבה, ובשיחותיה עם בני המושבה, בעיקר עם נשותיה, גילתה רגישות, ואמפתיה לצרכים ובעיקר למאווי הנפש שלהן.

 

לסיכום:

במהלך 50 שנים, 1890- 1940, מילאו את תפקיד "רופא המושבה" שישה רופאים ומרפא- רוקח אחד. מתוכם, 17 שנים (מ- 1890- 1907) לא היה רופא קבוע למושבה, למעט שנה אחת, בה פקד את המושבה רופא, רק פעם אחת בשבוע. בנוסף לתפקידם כרופאים, ראוי לציין בעיקר את פעילותם הרבה והמגוונת  והשפעתם על הנעשה במושבה של ד"ר מוסקוביץ וד"ר מרשוב.

אנשי ועד המושבה, ראו חשיבות ונתנו עדיפות לקיומם של שירותי רפואה וסניטציה, הקמתם ואחזקתם של מוסדות רפואה; רופא, רוקח, מיילדת, ואחות, מרפאה, בית מרקחת, בית חולים. זאת, למרות מצבם הכלכלי הקשה של בני המושבה ולא מעט משברים שפקדו אותה. אנשי הוועד לא חסכו מאמצים כדי להביא למושבה את מיטב הרופאים ולתת מענה לצרכיהם הרפואיים של תושביה.       

 
הערה:
הקישורים בשמות הרופאים השונים לאורך הטקסט מובילים להרחבה לגבי כל אחד מהם, הרקע. התקופה והמצב במושבה.

רשימה מסודרת ופרטים על רופאים נוספים אפשר למצוא כאן

חקר, כתב וערך את החלק העוסק ברפואה באתר - מר צבי תדמור