הארכיון לתולדות רחובות
hublot replica uk | audemars piguet replica sale | hublot replica uk | replica watches sale
חדש באתר !
פרויקט תיעוד פני העיר 2017-2016
הפרויקט הוא מיזם תיעודי של הארכיון לתולדות רחובות, ומטרתו לתעד את המבנים הקיימים ברחבי העיר רחובות .
מרחב התיעוד שנבחר הוא של היישוב, בגבולות שהתעצבו עד לשנת 1950, השנה בה הפכה רחובות לעיר.
הבתים מתועדים הן בצילום והן על גבי מפה.
כל בית מצולם ממספר כיוונים וכן בתקריב לפרטים במבנה.
את הבתים מצלם ד"ר יואל פיקסלר, ממתנדבי הארכיון, והתצלומים עולים לאתר הארכיון לפי הכתובת המדויקת.
הפרויקט הוא מיזם מתמשך - התמונות ופרטים על הבתים ימשיכו לעלות באתר ובמפה לאורך כל שנת 2017 .

תקרית זרונגה (השנייה) והמשפט

ב- 23.7.1913 עברה שיירת גמלים של ערביי זרנוגה בין כרמי ראשון לציון לנס ציונה. אנשי השיירה עצרו ליד כרם ומילאו סלים בענבים. השומר שהבחין בכך, דרש מהם להחזיר את הגניבה, אך הם בתגובה התנפלו עליו, היכו אותו וחטפו את נשקו. ארבעה שומרים רכובים שהוזעקו למקום רדפו אחרי השיירה עד זרנוגה, שם תקפו אותם אנשי הכפר. כשבעים שומרים ואיכרים מרחובות נזעקו לעזרתם. בינתיים התארגנו מאות ערבים. עד מהרה הפכה הקטטה לאלימה- הונפו אלות, נורו יריות ואיכר מרחובות שניגש אל הערבים במטרה לתווך, נלקח בשבי. היהודים הסתערו וחילצו אותו מידי שוביו. אחד הערבים נורה ונהרג, הערבים נסוגו והיהודים חזרו למושבה ונערכו להגן עליה מפני התקפה צפויה. לשמע היריות, יצא מראשון לציון  השומר שמואל פרידמן  וחש לעזרה. בדרך תפסו אותו הערבים, המיתו אותו ביריות והתעללו בגופתו. 

שני הצדדים-  המושבה והכפר הערבי, פנו  לשלטון בבקשה לקיים משפט . ידידים בישוב, שהכירו מקרוב את התנהלות השלטון המליצו לאנשי המושבה לכרות ברית עם אנשי זרנוגה, אך הרחובותים הנסערים, סירבו בכל תוקף. אנשי הכפר העלילו, כי  הם ראו כיצד משה סמילנסקי, מאיר גורודיסקי וברוך וינר  רצחו את הערבי מכפרם.  לפי כך, שמעו  אנשי המושבה בעצת יודעי דבר והעלילו על  בריוני זרנוגה שהם רצחו את פרידמן, אחרת הם היו עלולים להפסיד במשפט. (1)
 דבר המשפט  היכה גלים ברחבי הישוב בארץ ורבים פנו לסייע. החכם באשי, הרב בן ציון מאיר עוזיאל חי, שלח מכתב בו הביע צער על המקרה, הביע  תמיכה במושבה וביקש להודיעו, אם המשפט מתנהל כראוי וכל הנאשמים נענשו. " השומר " דרש מהמושבה להיות מעורב במשפט זרנוגה, ובעיבוד תקנות השלום בין הצדדים לכשיהיו. (2)  

כבר למחרת התקרית, שבו פועלי זרנוגה לעבודה במושבה, כאילו כלום לא קרה.  השומרים והפועלים דרשו מהאיכרים לגרש את הפועלים הערבים, אולם לא נענו. חלק מאנשי המושבה סברו, כי כל התקרית הייתה מיותרת וכעסו על השומרים ש'בגלל אשכול ענבים' חוללו את כל המהומה. הדבר גרם לכעס רב בין הפועלים והשומרים ולמתח בינם לבין איכרי המושבה. (3)

ועד השמירה נקרא גם לנושא שמירת השבת. ב-1912 ועד השמירה  פנה לוועד המושבה וביקש למנוע כניסת ערבים  לשטחים בשבתות, לא רק לשטחים החקלאיים אלא  גם  לחציבת אבנים ושאר עבודות קבלניות, כי אז השמירה הייתה רפויה, ובנוסף זהו גם חילול שבת. ועד השומרים התחייב  לצוות על השומרים כי כל ערבי שימצא בשבתות בנחלות יחשב לגנב,  יתפסו אותו ויביאו אותו למושבה . ועד המושבה התבקש להביא לידיעת האזרחים את הדבר. על המכתב חתומים י"ז אלטשולר, יהודה גורודיסקי וברוך וינר.  
 הרב אברהם יצחק  הכהן   קוק, פנה אף הוא למושבה בנושא. במכתבו, ברך את העברת השמירה במושבה לידי יהודים וביקש למנוע את חילול השבת. (4)
ב- 5.8.1913  תקפו ערבים את  השומר דוד לויתן, בעת ששמר בגבולה המזרחי של המושבה, באזור ה"באסה" (הביצה) שבגבול רמלה ופצעוהו למות.  כנראה, כנקמה על מותו של הערבי ב"תקרית זרנוגה".  כשרבו ניסיונות הגניבה, החליטו לתגבר את השמירה בכרמים. לויתן סירב לצרף אליו שומר נוסף, בטענה שנוח לו לשמור לבד. כפי הנראה טמנו  לו אנשי זרנוגה פח, וירו בו למות. להלוויה נאספו ובאו רבים מפועלי יהודה, ואילו האיכרים הדירו רגליהם ולא באו לחלוק כבוד אחרון לנרצח. הדבר  עורר עלבון וזעם בין המשתתפים, שאף קראו קריאות נגד אנשי המושבה:  "מניין לפלחים כסף לרכוש נשק, אם לא מהמשכורת שהם מקבלים מהאיכרים? ומניין הם למדו את נוהגם של דרי – המושבה ושומריה אם לא תוך עבודתם במשקיהם שם?. " (5)
מטעם המושבה טיפל בכל הקשור למשפט, טוביה זיסקינד מילר. כשחלה זיסקינד במהלך המשפט, החליפו אותו שלמה גולדין ואהרון שלומיאן.  לא ניתן היה לדעת בוודאות, שהרוצחים היו בני זרנוגה, ולא גנבי שקדים. אולם  בעצת יודעי דבר, טענו אנשי המושבה שהרצח בוצע ע"י אנשי זרנוגה.  שוטרים , דיינים וחוקרים היו מגיעים למושבה, באמתלות שונות, ובכל פעם שעזבו את המושבה-"ידיהם היו  מלאות ". הוצאות המשפט, שכללו תשלום לעורכי הדין ושיחוד אנשי ממשל, הלכו ותפחו  והגיעו לכ-50,000 פרנק , ותוצאות לא נראו בשטח.
משנואשו הצדדים, בשלה האווירה לפתרון בדרכים אחרות. שני הצדדים הסכימו לבוררות בסכסוך. כבורר נבחר אחד מנכבדי חברון -  אותמאן אל עזי.  לאחר שחקר ושמע עדויות קבע כי הנאשמים משני הצדדים חפים מכל פשע, והאשמים האמיתיים ברציחות נעלמו ואינם. על שני הצדדים להשלים ביניהם, העדים יחזרו בהם מעדותם , וכל ההוצאות תחולנה על המושבה.  
כמנהג אותם הימים ערכה המושבה זבח כבשים  אליו הוזמנו תושבי זרנוגה, ולמחרת  אירחו אנשי זרנוגה את תושבי רחובות. (6) 
הערות ומקורות
(1)רחובות , סמילנסקי תרעג- תרע"ד, עמוד 73-75.

(2) ארכיון רחובות, מכתב לועד המושבה , 25.7.1913 , תיק משפט זרנוגה ארון 1ב, מיכל 12, 12-20; 1ב מיכל 4; ההגנה , עמ'' 242; רחובות-סמילנסקי , עמ'75-73

(3)ארכיון רחובות, גלעדי לועד המושבה 24.7.1913 ,ספר 7 4 – 21 ,ארון 1 מגירה 4 ;ההגנה, עמ' 242

(4) ארכיון רחובות ,תיק משפט זרנוגה ארון 1ב, מיכל 12, 12-20

(5)עודד ישראלי,5.8.1913-רחובות, לויתן דוד- נהרג על משמרתו בכרם שעל גבול רמלה: עודד ישראלי, חוקר, המאתר באמצעות מצבות בבתי הקברות  מקרי מות לא טבעיים  בין השנים 1850- 1950

(6)רחובות-סמילנסקי, עמ' 76-75